קבר בחלום/הקברן המת שבא בהקיץ – הילולת הבן איש חי זיע”א

[fusion_title margin_top=”” margin_bottom=”” hide_on_mobile=”small-visibility,medium-visibility,large-visibility” class=”” id=”” size=”2″ content_align=”left” style_type=”default” sep_color=””]

מחר (י”ג באלול) יחול יום פטירתו של רבי יוסף חיים מבגדאד

[/fusion_title]

לא פשוט לכתוב מאמר על הבן איש חי, ריבוי הסיפורים עליו הקשה עליי מאוד את הבחירה.
החלטתי לתמצת לכם (כן, זהו תימצות..) ולהביא לכם קישורים בסוף ואתם תבחרו מה שמעניין אתכם.
הבן איש חי אמנם נקבר פיזית בבגדאד אבל יש לו קבר בהר הזיתים.
וסיפור המעשה הוא סיפור נפלא שראוי להביאו בפניכם:
מספרים, כי בליל י”ג אלול התרס”ט, אחר חצות הלילה, היה חכם רבי אברהם עדס זיע”א עוסק בתורה כדרכו בקודש בביתו בירושלים. לפתע נתנמנם, והנה רואה הוא בחלומו כי חכם רבי אברהם לניאדו זיע”א הולך כשהוא לבוש בגדי לבן. שאל אותו רבי אברהם עדס: “להיכן הולך”? ויענהו: “דע לך כי נפטר הרה”ג רבי יוסף חיים בעיר תהילה בבל, ואני הולך להביאו לירושלים”. וייקץ מתנומתו. ויישן ויחלום שנית, והנה באה מיטתו של רבינו יוסף חיים זיע”א, וקהל גדול עומדים על רגליהם, ויעמדו כמה רבנים מגדולי ירושלים ויספידוהו מספד גדול וכבד מאוד. ויתעורר שנית והנה חלום. אז, עוד לא היתה שום ידיעה מעניין זה בירושלים. ומספרים כי באותו הלילה, חלמו יחדיו חלום כמעין זה גם חכם רבי בן ציון מרדכי חזן זיע”א וחכם רבי יהושע שרהבני זיע”א, שאף הם דרו בירושלים. וחלמו כי רואים הם את מיטתו של הבן איש חי, מובלת בשמים מעיראק לירושלים, וכי נקבר בהר הזיתים. משקמו בבוקר, נבהלו מהאפשרות שהצדיק נפטר, וכל אחד שתק כדי לא לבשר בשורה לחבריו. לאחר תפילת שחרית נפגשו שלושתם, וכל אחד הסתיר ידיעתו מחברו. לפתע ניגש חכם נוסף לרבי יהושע שרהבני ושאל אותו: “כלום יש איזו ידיעה מרבינו וחולשתו”? שתק רבי יהושע והביט לעבר שני חבריו, ומבטם נפל אחד על השני והראו צער. החכם הנוסף שאל: “מה? נפטר?” ומששתקו, ספק כפיו ואמר: “וי”! ואז התפרצו שלושת החכמים בבכי חרישי ומחו דמעתם על הצדיק. רק כעבור כמה שעות הגיע המברק מבבל לירושלים, בו הודיעו כי: “הגאון רבי יוסף חיים עלה בסערה השמיימה בליל אמש”. ויהי כשמוע רבי אברהם עדס תוכן דברי המברק, סיפר להם מה שראה בחלום בחזיון לילה ואף את סדר הלוויה. ויעשו כדבריו, ויעמידו את אותם הרבנים הגדולים מיקירי ירושלים ויעשו עליו מספד גדול וכבד מאוד, כפי שהיה בחלום ממש.
סוד ציונו בהר הזיתים
מספרים, כי בליל פטירת הבן איש חי זיע”א, נשמעה דפיקה על דלת ביתו של תלמידו חכם רבי בן-ציון מרדכי חזן זיע”א שהיה דר בירושלים באותם ימים. בפתח עמד אחד מחופרי הקברים של החברא קדישא לעדת הבבלים, וביקש מרבי בן-ציון שישלם לו סך 400 פרוטות עבור קבורת הצדיק רבי יוסף חיים מבגדאד. השמועה על הפטירה עדיין לא הגיעה לירושלים מחוסר קשר עם בגדאד, ועל כן התבלבל רבי בן-ציון לשמע הידיעה המעציבה הנוראה. לשאלת רבי בן-ציון מי שלח אותו אליו, נענה כי בני משפחתו של הבן איש חי אמרו לו בסיום הלוויה שיגש לרבי בן-ציון חזן תלמידו, והוא ישלם את הסכום המלא. חופר הקברים עמד בתוקף לקבל את הכסף וטען “במו ידי קברתיו”. רק לאחר שחופר הקברים ציין במדויק היכן קבר אותו והסכים לקחת את רבי בן ציון להר הזיתים, ולהצביע על המקום המדוייק, מסר בידו רבי בן-ציון את מלוא הסכום.

ומספרים, כי אחר שנודע דבר פטירתו של הבן איש חי, פנה רבי בן-ציון לחברא-קדישא של עדת הבבלים, על מנת לברר על אותו קברן, והנה נודע לו כי אותו קברן נפטר בדיוק.
ובכל שנה ושנה היה עולה רבי בן-ציון למקום ציוּן זה בהר הזיתים, בליווי עשרה אנשים, ואומר שם קדיש לעילוי נשמת הבן איש חי.

גם הרב עובדיה זצ”ל זכה לגילויו בחלום, וזהו סיפור המעשה מפי הרב עצמו בהקדמתו לספרו ‘טהרת הבית’ חלק ב’: “אזכרה ימים מקדם, עם לבבי אשיחה ועלה במחשבה לפני למעט בהופעותיי ברבים כדי להתמסר יותר בעריכת כל חיבוריי אשר עמי בכתובים, כי מתי אעשה גם אנכי לביתי ואם אין אני לי מי לי, ורעיוני על משכבי סליקו. והנה בחלומי בלילה ההוא, ראיתי את הגאון רבי יוסף חיים זצ”ל מבבל, אשר בא לבקר בביתי, ופניו מאירות כזוהר החמה, נכנס לחדר הספריה, והתישב ליד השולחן, ראה לפניו אחד מחיבוריי, כמדומני שו”ת יביע אומר, והתחיל לעיין בו אחת הנה ואחת הנה, וכשסיים, אמר, טוב מאד. ושאל אותי, האם אני ממשיך להופיע ולדרוש ברבים דברי תורה ומוסר, כאשר היתה באמנה איתי? עניתי ואמרתי, כי עדיין אני ממשיך גם בימים אלה להופיע ברבים בשיעורי תורה ובדרשות כאשר חנני ה’, ובדרך כלל אני מופיע ביחד עם עמיתי הרב הגדול רבי יהודה צדקה שליט”א [מו”ר ראש ישיבת פורת-יוסף, בן לאחייניתו של הבן איש חי, וסיפר בהתרגשות גדולה כמה פעמים – כי זכה שלוש פעמים לראות את הבן איש חי בהקיץ, ושהיתה לו מזה שמחה רבה]. אך התאוננתי לפניו שדבר זה מפריע לי בהמשך הכנת עריכת חיבורי להוציאם לאור, ‘שמוני נוטרה את הכרמים כרמי שלי לא נטרתי’. ‘ענה דודי ואמר לי’, בסבר פנים יפות: ‘טוב אשר תאחוז בזה, וגם מזה אל תנח ידיך, כי יש נחת רוח מאוד לפני השי”ת בזיכוי הרבים כששומעים דברי תורה ומוסר וחוזרים בתשובה. וכל אחד שחוזר בתשובה הוא עולם מלא’. ואיקץ והנה חלום”.
לידתו:
הוריו התייסרו 10 שנים בציפייה לילד, ואז הגיעה אמו לרבי יעקב אבוחצירא, ולשמע תחנוניה הבטיח לה ר’ יעקב כי ייוולד לה בן שיהיה קדוש מרחם ויאיר את עיני ישראל בתורתו.
בכ”ז אב שנת ה’תקצ”ד נולד בעיר בגדאד (שבעיראק) בנם הבכור ונקרא ‘יוסף’ על שם יוסף הצדיק.
ילדותו:
מילדותו ניכר בכישרונותיו המיוחדים, במידותיו הנעלות ובכושר זיכרון מדהים. בחודש תמוז שנת ה’ת”ר נפל לבאר בחצר ביתו ולאחר שניצל בנס נדר להקדיש את חייו ללימוד התורה. כאשר החלים זנח את משחקי הילדות, מיעט בשינה ואכילה ובסיום יום הלימודים ב”איסתד” [תלמוד תורה] המשיך בביתו לשקוד על לימוד תורה עד חצות לילה. בגיל 10 עזב את התלמוד תורה ולמד עם דודו (ר’ דוד חי מאיר ניסים מעתוק). בגיל 12 התפרסם כגאון לאחר שחכמי ירושלים התפעלו מתשובתו לשאלה הלכתית ששלחו לאביו, וממקומות שונים החלו להפנות אליו שאלות הלכתיות. בשנת ה’תר”ח החל ללמוד בבית המדרש הגדול “בית זילכה”, ויחד עם ר’ אליהו מני למד בסתר, וללא ידיעת אביו, את חכמת הנסתר.

תמונה מיום כ”ח מנחם אב תרל”ז בגדאד. (מימין לשמאל – עומדים: שוחט, חכם ניסים (אחיו של הבן איש חי), חכם יחזקאל (אחיו של הבן איש חי), משרת הודי של אהרון גבאי. יושבים: הגביר יוסף גורג’י, אהרון גבאי, הבן איש חי. יושבים על השטיח: חכם משה (אחיו של הבן איש חי), הנער אברהם חיים (בנו של חכם ניסים)

הבן איש חי היה מחובר מאוד לא”י ואף הגיע לכאן לביקור.
הוא טען כי הישיבה בארץ ישראל הכרחית להשלמת הנפש בעבודת הבורא וקיום המצוות, ובשנת ה’תרט”ז עודד את העלייה המאורגנת הראשונה לארץ ישראל שבראשה עמד ר’ שלמה יחזקאל יהודה, ואת העלייה השנייה שבראשה עמד מורו (ר’ אליהו מני). לאחר שר’ אליהו מני הגיע לארץ ישראל שלח לו כסף בכדי לרכוש עבורו בית, שדה וכרם ולקיים בהם את המצוות התלויות בארץ [פאה, תרומות, מעשרות, ערלה, רבעי, כלאיים, שביעית]. הדפיס את רוב ספריו בירושלים ומעת לעת שלח סיוע כספי למתיישבים.
בכ”ה בניסן ה’תרכ”ט (1869), יצא הרב יוסף חיים עם אחיו הרב יחזקאל על מנת לעלות לרגל לארץ ישראל ולהשתטח על קברי הצדיקים שבה. ביום י”ב באייר הגיעו לדמשק ובה קיבלו את פניהם כל גדולי העיר וליוו אותם בדרכם לקברי התנאים בגליל. שם ישב הרב יוסף חיים כמה ימים בקבר בניהו בן יהוידע. נתגלו לו שם “סודות רבים וגדולים”, ואף ש”נשמתו באה מנשמתו של בניהו בן יהוידע”, ולכן קרא לספריו בשמות של בניהו בן יהוידע ובכינוייו.
גם בקברו של רבי שמעון בר יוחאי ביקר, ובו חיבר את הפיוט “ואמרתם כה לחי”. משם המשיכו לירושלים. בהגיעם אליה, לאחר תלאות רבות, התקבלו בכבוד גדול על ידי כל חכמי וגדולי ירושלים. אחת הסיבות לנסיעתו של הרב יוסף חיים הייתה ללמוד עם תלמידי ישיבת המקובלים בית אל. לאחר מכן המשיך דרומה לחברון, לפקוד את קברי האבות במערת המכפלה ולבקר את גיסו הרב אליהו מני, אשר כיהן בה כרב ראשי. בשובו לעירו הביא הרב חיים מארץ ישראל עפר, אותו פיזר על רצפת בית הכנסת בו התפלל ואבן מרחבת הכותל אותה קיבע בראש כותל המזרח שבבית הכנסת, ואבן שנייה שניתנה לו במתנה על ידי אומן שחצב אותה מהר הזיתים וחקק בה ציור של הכותל המערבי ומצדדיו שני ברושים ואותה ציווה להכניס לקברו לאחר פטירתו.
פטירתו:
בשנת ה’תרס”ט סרב לבקשת רבני ירושלים לעלות לארץ ישראל ולכהן בתפקיד הראשון לציון וראש רבני ארץ ישראל. בה’ אלול נסע להשתטח ולהתפלל על ציון יחזקאל הנביא בכפר כאפיל (עירק). בשבת התארח אצל יהודי הכפר גץ (עירק), במוצאי שבת הרגיש חולשה ובליל שני השיב את נשמתו ליוצרה. תלמידיו שנסעו עמו העבירו את ארונו לעיר הנדיה (עירק) ושלחו מברק לחכמי ורבני בגדאד על פטירתו. מושל העיר הנדיה שלח את פרשי הצבא ללוות את ארונו בדרך לבגדאד לשמירה ולכבוד. בליל רביעי ט”ו באלול הגיע ארונו לבגדאד, ורבבות, ביניהם אלפי נוכרים, השתתפו בהלווייתו. כאשר ר’ שמעון אהרן אגסי הספידו גילה כי ר’ יוסף חיים הופיע אליו בחלום וביקשו להספידו, ומכיוון ששורש נשמתו היה מנשמת יוסף הצדיק נפטר בכפר רחוק כדי שיעלו את גופו למקום קבורת אבותיו כמו שיוסף נפטר במצרים ועצמותיו הועלו לקבורה בשכם.
מקורות:
מיצדיק , פורום ברסלב, ויקפדיהובלכתך בדרך

כרטיס הנפטר:
4.8 13 votes
דירוג מאמרים
הירשם
הודע על
guest
0 Comments
Inline Feedbacks
View all comments

שתפו:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print

תוכן עניינים

חפש קבר

נא בדוק את החיבור שלך לאינטרנט