חידושים מפעל הסינון, חלק ד’ תוצאות עבודת הסינון

[fusion_title size=”2″ content_align=”left” style_type=”default” sep_color=”” margin_top=”” margin_bottom=”” class=”” id=””]חלק ד’ תוצאות עבודת הסינון[/fusion_title]

מאת: גבריאל ברקאי ויצחק צוויג

בשל אופיין של ערימות העפר שמקורו במילויים, יש בידינו רק פריטי ממצא זעיר, ואין כל כלים שלמים או קרמיקה המיועדת לרפאות. חלקים ארכיטקטוניים ואבני בניין הוצאו מן העפר על ידי הווקף במהלך עבודת הפינוי, לצורך שימוש חוזר, כך שיש בידינו רק מעט פריטים ארכיטקטוניים שנעלמו מעיניהם של אנשי הווקף. כל הממצא, כאמור, מקורו במילויים ולפיכך הוא אינו באתרו והוא חסר כל קונטקסט. לאור זאת התיארוך של הממצאים הוא על בסיס טיפולוגי בלבד.

עיקרם של הממצאים הם שברי החרסים, רובם קטנים, ורק כמחצית מהשפיות הן אינדקטיביות ומאפשרות תיארוך. עד עתה העלו עבודות הסינון כשלושת אלפים סלי קרמיקה וכן, כעשרת אלפים פריטי ממצא מסוגים שונים: שברי כלי אבן, שברי כלי זכוכית, חפצי מתכת ושברי מתכת, כ-2000 מטבעות עתיקים, תכשיטים מסוגים שונים ומחומרים שונים ומגוון עשיר של חרוזים, ראשי חצים, אבני קלע ופריטי נשק נוספים, תליונים, קמיעות, חותמות וטביעות חותם, משקולות מחומרים שונים, חפצים אישיים, כגון מקטרות חרס ומסרקות, כלי משחק וקוביות משחק, שיבוצים לעיטור מבנים ורהיטים, עשויים אבן, עצם וצדף. שברי צלמיות ופסלונים, וכן, חלקים ארכיטקטוניים – אבני פסיפס מעיטורי קירות ורצפות, אריחי ריצוף ואריחי קיר, קטעי טיח צבועים, שברי עמודים, בסיסים וכותרות, אבנים מעוטרות ומגוון רחב של פריטים נוספים. כמו כן, נאספו פריטים רבים של עצמות בעלי חיים, צדפות, קונכיות ומאובנים.

התקופות המיוצגות על ידי הממצאים מכסות טווח רחב – למן מספר קטן של כלי צור פרהיסטוריים ועד לימינו. רובם המכריע של הפריטים הם מתקופת הברזל ואילך. בין הממצאים ישנם רבים שזמנם אינו ידוע לנו, ולא מצאנו להם כל מקבילות מתוארכות. שני הרכיבים העיקריים של הממצא, שירכיבו את עיקרי הטבלאות הסטטיסטיות שיעידו על עוצמת ואופי הפעילות האנושית בהר הבית לאורך התקופות השונות, הם הקרמיקה והמטבעות; שכן אלה קיימים במספרים גדולים, וזמנם ניתן לקביעה במידה רבה של וודאות.

צבעו של העפר הוא אפור ברובו, שכן הוא מכיל אפר רב. פה ושם נמצאו בתוך העפר גם כיסים נקיים של אפר ושריפה. חלק מפריטי הממצא נמצאו שרופים. אלה מעידים ככל הנראה על מלחמות, ושריפה כתוצאה מהן. השריפה והחורבן המתועד של שנת 70 הוא מן הסתם מן המשפיעים הבולטים ביותר על תכולת האפר בעפר מהר הבית.

המטבעות מהווים כאמור, פריטי ממצא חשובים בעבודת הסינון. בדרך כלל מתגלים כמה מטבעות מדי יום ביומו. מלבד המטבעות העתיקים, כוללים הממצאים גם מספר לא מבוטל של מטבעות מודרניים: עות‘מאניים, מנדטוריים, ירדניים, ישראליים, וכן מטבעות מארצות רבות אחרות מלבד ארץ ישראל.

להלן יובא מבחר מן הממצאים המיוחדים שנחשפו במפעל הסינון, ובצידו יובאו גם כמה מסקנות ראשוניות הנובעות מהם.

תקופות הברונזה (האלף השלישי והאלף השני לפנה“ס)

מלבד מספר כלי צור פרהיסטוריים, הממצאים הקדומים ביותר שהעלינו במפעל הסינון הם חרסים מועטים שאותם ניתן לייחס לתקופת הברונזה הקדומה והברונזה התיכונה. נתגלה גם שבר קטן של שפת קערת אבן מגרניט או מדיוריט ממקור מצרי )מס‘ 6035 ,)העשוי להשתייך לתקופת הברונזה הקדומה.

איור 7 .בסיס פכית דלייה מתקופת הברונזה המאוחרת

איור 7 .בסיס פכית דלייה מתקופת הברונזה המאוחרת

ראוי לציון שבר של דופן ’קערת פירות‘ או טאזה (tazza) עשויה בהט לבן (מס‘ 9614). כלי זה הוא ככל הנראה ממוצא מצרי, וזמנו הוא תקופת הברונזה המאוחרת, מן המאות ה-14-13 לפנה“ס. כמו כן, נתגלה שבר של תחתית מחודדת של פכית דלייה (מס‘ 3049 ;איור 7), שגם היא שייכת ככל הנראה לתקופת הברונזה המאוחרת (השווה: עמירן 1971 :לוח 46 :15).

ממצא מיוחד היא חרפושית מצרית עשויה סטיאטיט מזוגג בצבע לבן-קרם )מס‘ 11690 ; איור 8 .)החרפושית מנוקבת לאורכה, ובתוך הנקב נראים עדיין משני הצדדים, שרידי ציר ברונזה, שהיה מחובר לטבעת שנענדה על האצבע. מידותיה 31.11 מ“מ (אורך), 30.8 מ“מ )רוחב( ו-9.5 מ“מ) גובה (. בצד הגב נראים הראש והכנפיים ובצידי החרפושית עוצבו הרגלים של חיפושית הזבל אותה מחקה החרפושית. על הגחון נחרתה דמות אדם ניצבת, שראשה הוא דמוי לביאה )או חיה אחרת מן החתוליים(, המייצגת את האלה המצרית סֶח‘מת, בתו של רע, משלישיית האלים של ממפיס, המייצגת את הצד האכזרי של כוח השמש. על ראשה של הדמות מתואר גלגל חמה עם נחש קוברה )אורֵאוס( הבולט מתוכו. הדמות אוחזת במטה וגופה עטוי בשמלה. היא ניצבת על קו אופקי, שמעליו, מימין למטה שבידי הדמות, מופיעים כמה סימנים הירוגליפיים. החרפושית עשוייה להיות שייכת לתקופת הברונזה המאוחרת או לראשית תקופת הברזל, ואנו עדיין עוסקים במציאת המקבילות ובתיארוכה המדוייק.

איור 8 .חרפושית מצרית הנושאת את דמות האלה סח‘מת

איור 8 .חרפושית מצרית הנושאת את דמות האלה סח‘מת

תקופת הברזל (1200-586 לפנה“ס)

עד עתה לא עלה במפעל הסינון כל ממצא מובהק שניתן לתארכו בוודאות לתקופת הברזל I ,כלומר למאות ה-12-11 לפנה“ס, אף כי חשדנו שחרסים בודדים עשויים להשתייך לתקופה זו. אחוז קטן מהחרסים הם עם מירוק יד אופייני וניתנים לתארוך לתקופת הברזל IIא, למאות ה-10-9 לפנה“ס

כמות שברי החרסים מתקופת הברזל II ב-ג )המאות ה-8-6 לפנה“ס(, היא מרובה ביותר, וביניהם מרובים במיוחד שברי קערות עם מירוק שנעשה על גבי האבניים. נתגלו גם שברי גוף וידיות בלתי טבועות של קנקנים מטיפוס קנקני ’למלך‘ משלהי המאה השמינית לפנה“ס.

איור 9 .אבן קלע מתקופת הבית הראשון המעידה על

איור 9 .אבן קלע מתקופת הבית הראשון המעידה על הקרבות שהתחללו במקום בסוף תקופה זו

בין הממצאים ראוי לציין אבן קלע עשויה צור )מס‘ 9073 ;איור 9 )בצורה ובגודל של כדור טניס. קוטרה הוא 5 ס“מ ומשקלה הוא 279 גרם. אבני קלע דומות רבות נתגלו בחפירות בלכיש, שם הן שויכו לקרב של סנחריב מלך אשור כנגד העיר, בימיו של חזקיהו מלך יהודה בשנת 701 לפנה“ס (זאס ואוסישקין 2004 : 1979 ,איור 26.27).

ממצא נדיר ומיוחד השייך לתקופת הברזל II הוא חותם זעיר (מס‘ 12864 ;איור 10) בעל צורה דו-קימורית מוארכת קמעה, בגודל של 9.9×0.1 ס“מ. החותם עשוי אבן בצבע כחול דהוי, מסוג לאפיס לאזולי. הכתובת שהיתה על גבי החותם נשחקה לחלוטין, ונותרו רק עקבות הקו האופקי שהפריד בין שני שדות )רגיסטרים(, שבהם הופיעו שמו של בעל החותם ושם אביו. החותם אינו מנוקב, והיה כנראה משובץ במסגרת מתכת שלא נשתמרה. המיוחד בחותם זה הוא החומר שממנו הוא נעשה. כמדומה שזהו הפריט היחיד שנתגלה עד עתה בירושלים העשוי לאפיס לאזולי. זוהי אבן יקרה למחצה שמקורה בהרי אפגניסטן, שערכה היה רב בעולם העתיק, ויוחס לה גם ערך מאגי. מקובל לזהות אבן זו עם הספיר הנזכר אחת עשרה פעמים במקרא. בארץ נתגלו חותמות בודדים בלבד שנעשו מחומר זה, ואחד מהם נחשף בחפירות של גוטליב שומכר במגידו )שומאכר 1908 :99-100 ;ווצינגר 1929 :64-65 ;וראו גם אביגד 1997 :מס‘ 85.

חותם נוסף מתקופת הברזל II שנתגלה בסינון, עשוי אבן שחורה עם נקודות לבנות זעירות (מס‘ 6431 ; איור 11). החותם הוא סגלגל דו-קימורי, בלתי מנוקב, ומימדיו הם 13X11 מ“מ. בצידו האחד היתה כתובת שנשחקה לחלוטין ונותרו ממנה שרידים של אות בודדת, אך שרד הקו האופקי שהפריד בין שני השדות של הכתובת. כמו כן נשתמר סביב שולי החותם קו מסגרת סגלגל, שבו היתה חרותה הכתובת. בצידו השני של החותם, חרות דגם קווי של בעל חיים בעל צוואר מאורך וזוג קרניים הצועד לימין )בטביעת החותם – לשמאל(. הרושם הוא שבעל החיים הוא צבייה, ולשמאלו נראה במטושטש ענף של צמח כלשהו. בחותמות ובטביעות חותם שנתגלו ביהודה, ידועה היטב דמות של צבייה רועה או

איור 10 .חותם מתקופת הבית ראשון עשוי מאבן

איור 10 .חותם מתקופת הבית ראשון עשוי מאבן

מלחכת, שראשה נטוי כלפי מטה )ראו למשל: אביגד 1997 :מס‘ 144 ,181 ,204 ,227 ועוד(. לעומת כל החותמות הללו, ראשו של בעל החיים בחותם שלנו מורם כלפי מעלה, ואינו נראה כמלחך.

שני החותמות הנזכרים, מצטרפים לטביעת החותם עם הכתובת העברית הקדומה של ”]….

[ ליהו/ ]בן[ אִמֵר“, שאודותיו פירטנו בדו“ח המוקדם הראשון )ברקאי וצוויג 2006א: 220-221 .)בהמשך עבודתנו נתגלתה עוד בולה עשויה טין צרוף בצבע שחור )מס‘ 4417 ,)שבה נראית בצד הגב טביעתו של החפץ שאליו הוצמדה, אולי לוח עץ ואולי אגרת פפירוס. על פני הבולה ישנה טביעה שמסגרתה הסגלגלה נראית היטב, אך קשה לזהות בה כל אותיות של כתובת, ואולי היא היתה טבועה בחותם עם דגם עיטורי כלשהו.

עניין מיוחד בין הממצאים של תקופת הברזל II( המאות ה 8-7 לפנה“ס( מעוררות שמונה משקולות אבן כיפתיות, שלמות או שבורות, מטיפוס ’משקולות השקל‘, הידועות היטב בחפירות ביהודה ובירושלים )קלטר 1998 .)בדו“ח הראשון הובאו פרטים של משקולת אחת, כנראה של ארבעה שקלים, שבבסיסה נקוב חור ובו נמצאה תקועה פיסת עופרת להתאמת המשקל )ברקאי וצויג 2006א: 222 .)מאז נתגלו עוד שבע משקולות השייכות לסדרת משקולות השקל. חמש מן המשקולות הן שבורות )מס‘ 8804 ,13745 ,8914 ,10326, 13010 ;איור 12 ,)והן עשויות, מלבד האחרונה, מאבן גיר קשה, בצבע אדמדם-ורוד, מיזי- אחמר.

איור 11 .חותם מתקופת הבית הראשון, ועליו מתוארת צבייה

איור 11 .חותם מתקופת הבית הראשון, ועליו מתוארת צבייה

המשקולת האחרונה עשויה אבן גיר בצבע אפור עם כתמים לבנים. עד עתה ידועות ביהודה בעיקר משקולות שלמות (לעיתים פגומות), אך לא נתגלו שברי משקלות. ייתכן שבעבר לא הבחינו בשברי המשקולות, אך מאידך יתכן וזוהי קבוצת משקולות שיוצרו בירושלים ונשברו במהלך יצורן, או שנפסלו ושוברו במתכוון כתוצאה מתת- משקל. משקולת מס‘ 13777 ,היא בעלת צורה כדורית, עם בסיס משוטח קטן, מאבן בצבע ורוד- אדמדם. משקלה הוא 59.7 גרם. לפי משקלה, עשויה משקולת זו להשתייך לסדרת המשקולות המסומנות בתיבה ”פים“, שהיא התיבה המסמנת 3/2 של השקל. המשקל הממוצע של המשקולות מהסדרה המסומנת ”פים“ הוא 815.7 גרם. על גבי שבר המשקולת מס‘ 8804 מופיעה חריתה רדודה של סימון x ,ודומה שזהו הסימן המצרי ההיראטי של הספרה 10 ,וכי זו היתה במקורה משקולת של עשר גרה, ששקלה במקור 129.5 גרם, אך כאמור, זהו שבר בלבד, שמשקלו כיום 90.1 גרם בלבד. בקבוצה זו ישנה משקולת נוספת שצורתה כדורית (מס‘ 8914), עם בסיס שטוח קטן, ואף היא מסומנת בחריתה רדודה דמויית x ,ומשקלה הוא 5595.5 גרם. משקולת זו עשויה אבן בצבע אפור עם עורקים נאים מעגליים בצבע לבן. גם משקולת זו היא ככל הנראה של עשר גרה, אם כי משקלה גבוה מעט מן הממוצע, אך ידועות משקולות אחרות של עשר גרה שמשקלן דומה (קלטר 1998 :230).

בהקשר של המשקולות, יש לציין שבשנת 1903 פרסם ג‘ורג‘ בארטון משקולת ברונזה מרובעת קטנה, שנמסר לו כי נמצאה על פני השטח בהר הבית. על המשקולת הופיעה בצד אחד הכתובת ”פים“, ובצידה השני, הכתובת ”לזכריהו/ יאר“; באותיותיה של הכתובת יש סממנים של כתב ארכאי, של המאות ה-10-9 לפנה“ס (בארטון 1903 :384 – 387 ;ברקאי 2006 ב‘).

בין הממצאים של תקופת הברזל II ,יש להזכיר גם 40 שברי צלמיות חרס, רובם רגליים ושברי גוף של צלמיות בעלי- חיים, כנראה סוסים (איור 13). צלמיות כאלה אופייניות לממצא של תקופה זו ביהודה ובירושלים (וראה קטלוג של צלמיות הסוסים, אים 2006). הצלמיות נמצאו שבורות, ולפי צורתן, נראה שהן שוברו במתכוון, אולי כחלק מפעולה של טיהור הפולחן. במקרא מסופר על טיהור הפולחן בימיו של יאשיהו בשלהי המאה השביעית לפנה“ס, שכלל הרס של חפצים וסמלים אליליים )וראו: מלכים ב כג, ד- יג(, והשלכתם לנחל קדרון (שם ד, ו; וכן דבהי“ב לד, ג- ה).

אופיו של הממצא מתקופת הברזל II מאזור הר הבית הכולל חותמות, בולות ומשקולות, מעיד אולי על הפעילות המנהלית של ימי מלכי יהודה, שהיתה ודאי מרוכזת באזור קריית הממשל וארמונות המלוכה, שהיו ממוקמים באותה סביבה.

איור 13 .שברי צלמיות מתקופת הבית הראשון

איור 13 .שברי צלמיות מתקופת הבית הראשון

התקופה הפרסית (538-333 לפנה“ס)

הממצאים מן התקופה הפרסית שעלו במפעל הסינון, ושייכים במובהק לתקופה זו, הם מועטים. ראוי במיוחד לציון מטבע כסף זעיר מטיפוס מטבעות ’יהֻד‘ (מס‘ 7786 ;איור 14). בצד האחד של המטבע מופיע דגם בלתי ברור, ובצד הפנים מופיע עוף ממשפחת הינשופיים, תנשמת או כוס, בעמידה לימין עם ראש פונה לחזית, משמאלו פרח שושן ומימינו מופיעה הכתובת ”יהֻד“ באותיות הכתב העברי הקדום. הינשוף והכתובת נראים היטב והשתמרו במלואם. קוטר המטבע הוא 7 מ“מ ומשקלו 33.0 גרם. זהו מטבע של אובול אחד, השייך לטיפוס מס‘ 6 בקטלוג המטבעות היהודיים של יעקב משורר (משורר 1997 :18-19 ,לוח 3). מטבע יהֻד מהר הבית מצטרף למטבעות נוספים מאותו סוג ואותו תארוך שנתגלו בירושלים: בהר ציון (ברושי 1972 :105), בכתף הינום (אלאי ולמייר 1991 :128)

איור 14 .מטבע כסף מהתקופה הפרסית מטיפוס מטבעות ’יהֻד‘

איור 14 .מטבע כסף מהתקופה הפרסית מטיפוס מטבעות ’יהֻד‘

בגבעה הצרפתית (ברקאי, טל ופנטלקין 2002 :65-67 ,)ובפסגת זאב )גיטלר 1997 :81) . מעניין לציין כי בשטח עיר דוד, שם נחשפו שרידי שכבות יישוב מן התקופה הפרסית לא נתגלו עד עתה כל מטבעות מטיפוס יהֻד. מטבעות אלה כנראה נטבעו בירושלים על ידי שלטונות הפחווה האוטונומית של יהודה, שכונתה בתקופה זו ”יהֻד מדינתא“ (עזרא ה, ח). מטבעות יהֻד מתוארכים על ידי רוב החוקרים למחצית הראשונה של המאה הרביעית לפנה“ס. לפיכך מטבע יהֻד זה, הוא הקדום ביותר בין המטבעות שנתגלו עד כה במפעל הסינון.

למעבר לחלק ה’

 

 

0 0 votes
דירוג מאמרים
הירשם
הודע על
guest
0 Comments
Inline Feedbacks
View all comments

שתפו:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print

תוכן עניינים

חפש קבר

נא בדוק את החיבור שלך לאינטרנט