ברוס, איך היית מספיד אותי?

מאת: אהרן אפשטיין

לפני זמן מה פנה אליי ברוס במייל וביקש ממני לסייע באיתור קבר.
סייעתי לו ולאחר מכן הוא ביקש סיוע במציאת הקבר אז התלוויתי אליו.
היה לו מאוד קשה להגיע לקבר כי הוא מתנייד בעזרת הליכון אך בכל זאת הוא התעקש לעשות את המאמץ.
רק כשהגענו אל הקבר הבנתי למה.
היו לו דמעות בעיניים וקולו נשנק כשסיפר לי אודות הרב גנדל.
ביקשתי ממנו לשלוח לי את הסיפור במייל על מנת לפרסם אותו באתר והוא הסכים.

הרב אברהם משה גנדל היה רבה של קהילת ‘ישראל הצעיר’ (Young Israel) בספרינג ואלי ניו יורק.
בית כנסת מאוד שומר מסורת.
פגשתי את הרב גנדל לראשונה בשנת 1968 כאשר התלבטתי לגבי פתיחת בית לוויות יהודי במחוז רוקלנד, ניו יורק.
בזמנו, הרב גנדל גם לימד במתיבתא ‘בית שרגא’ במונסי, ניו יורק.
הוא מאוד עודד אותי לפתוח את בית הלוויות מכיון שהיה ביקוש למנהל בית לויות יהודי באיזור ומאחר ובית הלוויות המקומי נוהל באופן גרוע ולא היה אהוד על רבות מהמשפחות המקומיות והרבנים.
אבל בזמנו הייתי צעיר מדי מכדי לפתוח בית לוויות, אז עבדתי עבור בתי לוויות אחרים במשך עוד חמש שנים לפני כן. הרב גנדל היה אחד התומכים הכי חזקים שלי.
למרות שאני עצמי לא הייתי אורתודוקסי הוא כיבד אותי וכיבד גם את מחוייבותי האישית לסטנדרט הקבורה המסורתי.
כל אימת שאחד מבני הקהילה נפטר, הוא מייד אמר להם להתקשר אליי.
בני קהילת ‘ישראל הצעיר’ היו מאוד מגוונים ולא כל החברים בה היו אורתודוקסיים, רבים מחבריה היו חברים בה פשוט משום שאהבו את הרב גנדל.
לעיתים היו מקרים שבני משפחה לא היו מעוניינים בקבורה מסורתית, אך הרב גנדל ואני היינו עובדים עם בני המשפחה על מנת לספק להם לוויה שהיתה מסורתית על פי כללי ההלכה אך עם זאת גם נתנה לבני המשפחה את מבוקשם.
פעם אחת היתה משפחה שהחזיקה קריפטה (חדר אבן המיועד לקבורה) במאוזוליאום (מבנה קבורה מפואר).
המשפחה הזו היתה מבני הקהילה ורצו שהרב גנדל ינהל את הלוויה. הוא לא הבין מהי קריפטה ומהו מאוזוליאום ואני הסברתי לו. הוא האמין שהמת צריך להיקבר בעפר וניסה למצוא דרך לסייע למשפחה, אך במקביל לדבוק במסורת. הוא שאל אם הקריפטה נמצאת מתחת לפני הקרקע מכיון שאם כן הוא חשב שזה עומד בקריטריונים ההלכתיים, אך היא לא היתה.
הוא שאל האם ניתן יהיה למלא את החדר בעפר אך בית הקברות לא הסכים.
בלית ברירה הרב גנדל הודיע שלא יוכל לקחת חלק בהנחיית הלוויה.
הוא ניסה ככל יכולתו למצוא דרך לעזור למשפחה אך לא היה מוכן להתפשר על הסטנדרט ההלכתי.
אם משפחה לא רצתה ארון קבורה מסורתי פשוט מעץ ארון (בארה”ב החוק מחייב לקבור בארון) הוא היה מתיר להם להשתמש בחומר אחר כל עוד לא היתה בו מתכת והוא יוצר על ידי מפעל שומר שבת.
תמיד היה לו זמן לכל אחד והוא היה אדם מאוד רוחני.
במימדיו הפיזיים היה אדם קטן, די נמוך וצנום.
אחר צהריים אחד בשנת 1979, עבדתי במשך שעות ארוכות והחלטתי לנמנם מעט בבית הלוויות. היתה לי שם ספה אז התרווחתי עליה לשנת צהריים.
זה היה מעט אחרי השעה 16:00. בדיוק נרדמתי ולפתע חשתי שהרב גנדל עומד לצידי. והוא אמר “ברוס, איך היית מספיד אותי?”
הייתי בהלם ועניתי “הרב, הייתי מספר לכולם איזה איש גדול אתה” בעוד הוא היה איש קטן במימדיו הוא ניצב גבוה מיצירותיו הגדולות ביותר של הבורא.
התעוררתי ברעדה, שהרי לא הצלחתי לדמיין סיבה לחלום כה מזעזע ומטריד.
שעתיים לאחר מכן קיבלתי שיחת טלפון ובה בישרו לי שהרב גנדל נפטר.
הוא היה בן 48 במותו, מה שקרה הוא שמישהו הציע לו לעסוק בפעילות גופנית ונתן לו כניסה חינם למועדון הבריאות המקומי.
ככל הנראה האימון שהעבירו אותו היה מאומץ מדי והמאמנים לא ידעו שהוא חולה סכרת. הוא חזר הביתה
מותש וחטף התקף לב.
הלוויה היתה למחרת ושלחנו אותו לקבורה בהר הזיתים, בכיתי בלוויה שלו.
בלי לומר מילה הרב גנדל הוציא ממני משהו שגרם לי להרגיש בושה על שלא הייתי דתי כפי שאני צריך להיות
לא שהוא אמר אי פעם מילה בנושא, אבל כזה אדם הוא היה.
בעבר כשטסתי לישראל שמתי לעצמי מטרה לבקר בקברו, ועד היום כך אני נוהג כשאני מבקר בישראל.
האיש הזה היה “מענטש” אמיתי, צדיק וכזו נשמה טובה.
אני מתפלל שכאשר אעבור לעולם הבא, יחד עם אחרים מבני משפחתי האהובה, שהרב גנדל יהיה אחת הנשמות הראשונות שאפגוש.
ברוך דיין האמת, יהי זכרו ברוך ודמותו השראה לכל.
ברוס.

לכרטיס הנפטר>>
0 0 votes
דירוג מאמרים
הירשם
הודע על
guest
1 תגובה
הפופלרים
החדש ביותר הישן ביותר
Inline Feedbacks
View all comments
דניאל אוחנה
06/06/2018 13:40

תודה מעניין מאוד

שתפו:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print

תוכן עניינים

חפש קבר

נא בדוק את החיבור שלך לאינטרנט