הפטור המוח’תאר והסוף המר

 

מאת: אהרן אפשטיין

ידידי דניאל צבי שני שלח לי קישור לפוסט בקבוצת היסטוריה בנוגע לכלא ירושלמי מזמן הטורקים ושם הגיב מר אברהם ששון שסבו נפטר בכלא הזה ונקבר בהר הזיתים.
כמובן שפניתי אליו וביקשתי פרטים וגיליתי עולם היסטורי עשיר ומרתק.
(יש לציין שנפחתי מעט מרוחי לתוך המאמר הזה ולא כל הפרטים בו אירעו כפי שנכתבו)

ירושלים של תחילת המאה ה-20

בחוץ יום יפה, השמש זורחת בנועם ורוח קלילה מנשבת. אנשי העיר ממהרים מכאן לשם, טרודים בענייני יומם.
חנניה הקצב מתמקח עם סיניורה די כהן על מחירו של נתח בשר עסיסי.
זכריה הצורף שר פסוקי תהילים בנעימה תוך כדי עבודה על זוג עגילי כסף לחתונתה של בתו של אחד מנכבדי הקהילה המערבית.
קול דפיקות קצוב מהדהד מקירות סמטאות העיר, ואנשי העיר עוצרים לרגע מטרדותיהם תוהים לפשר הקול.
מאחת הסמטאות מגיחה שיירה כבודה, יהודי עטור זקן ולבוש מחלפות מכובדות צועד מעדנות ומביט סביבותיו ולפניו צועד אדם לבוש בבגדים צבעוניים תרבוש לראשו ומטה עבות בידיו, הלוא הוא ה”קאוואס” דניאל ששון, מקיש במטה בקצב אחיד על מנת לבשר לקהל על בואו של הראשון לציון החכם באשי, הרב נחמן בטיטו.

הרב נחמן בטיטו

הרב בטיטו (במרכז), והרב חיים נחום אפנדי (מימין), 1909

מאז שנת 1841 זכה היישוב היהודי בארץ למעמד מילט (Millet) מעמד זה זיכה את העדה היהודית בארץ באוטונומיה מסוימת, ראשי העדה זוכים למעמד מכובד (חכם באשי) ויש להם רשות לחוקק חוקים הנוגעים לבני הקהילה וכן להטיל מיסים ועוד זכויות שונות.
כל מנהיג שכזה גם מקבל שומר אישי ומלווה המכונה “קאוואס” והוא שמכריז על בואו ומשמש כשומר ראשו.

“לבריה זו הלבושה בתלבשת מוזרה זאת, קוראים בארצות הקדם “קאוואס”. משמשים בני אדם אלו אצל צירי הממלכות, אצל נשיאי הדתות ואצל כל הגדולים; כל מי שיש לו “קאוואס” ידוע הוא לגדול.”
יהושע אייזנשטט (ברזילי), הַקַּוַס הַיְהוּדִי

דניאל הקאוואס שב אל ביתו מסיר את התרבוש ומניח את מטהו מאחורי הדלת, אשתו מקבלת את פניו בחיוך מגישה את ארוחת הערב לשולחן ושואלת איך עבר יומו ומה רצה ה”מותסלם” (המושל) מהרב בטיטו.
דניאל נאנח “הולכים להטיל מיסים כבדים על הקהילה בירושלים, נראה שמלחמה גדולה עומדת בפתח וכרגיל היהודים ישלמו את המחיר”.
עוברים הימים ופורצת המלחמה, והיהודים עוברים קשיים רבים – מחלות, רעב, ורדיפות.
הרב בטיטו זצ”ל נפטר, הצרות שפקדו את האזור ערערו את מצבו הבריאותי שהתדרדר מיום ליום, ובשל כך הלך לעולמו ממחלה ב-25 באוגוסט 1915 (ט”ו באלול ה’תרע”ה).
במהלך השנים דניאל ששון (הקאוואס) הופך לדמות מאוד מוערכת בירושלים, הוא מתמנה למוח’תאר שכונת שמעון הצדיק, מקבל תפקידים שונים כשליח ציבור בבית הכנסת שבשכונה ובעל תקיעה.
ובין השאר גם מקבל אישור מהטורקים לחתום על פטור מהצבא לתלמידי ישיבות (כן כן, גם אז זה היה נהוג)
השנה היא 1917 יום סגריר, השעה מאוחרת ובחוץ הרוח שורקת, טיפות גשם שמנמנות ניתזות מהחלון ודפיקות רועמות בדלת מהדהדות ברחבי הבית.
דניאל מתעטף בחלוקו וניגש אל הדלת, שני שוטרים טורקים עומדים בפתח.
“דניאל ששון? בשם המושל אתה עצור! בוא איתנו”.
דניאל הובל אל בית הכלא רבאט אל-מנצורי ומאוחר יותר נשפט בבית המשפט לחצי שנת מאסר.

כלא חבס אל דם

הכניסה לחבס-אל-דם, בית הכלא לרוצחים בירושלים בתקופה העות’מאנית, בסמוך לשער המ’גליס של הר הבית

מוקדם יותר באותה שנה ניגשו אליו שני בחורים צעירים ובקישו שיחתום להם על אישור שהם תלמידי ישיבות על מנת לפטור אותם משירות בצבא הטורקי, הוא חתם להם ומאוחר יותר גילו הטורקים שהם שיקרו ודניאל נידון לחצי שנת מאסר.
י”ג ניסן, ערב פסח שנת תרע”ו.
בחוץ יום יפה השמש זורחת בנועם ורוח קלילה מנשבת.
אנשי העיר ממהרים מכאן לשם, טרודים בהכנות האחרונות לחג הפסח וריחות של אביב נישאים באוויר.
בשכונת שמעון הצדיק בבית משפחת ששון נשמעות קריאות שבר, הבשורה המרה הגיעה למשפחתו.
את החג הזה ייאלצו לעשות ללא אביהם, שכן דניאל חלה בבית הכלא במחלת הטיפוס ונפטר.
מאז ועד היום נוהגים בני המשפחה לקרוא לבנם הבכור – “דניאל”, על שמו.

 

טיפוס הבהרות. - החרות ירושלים, 07/04/1916

טיפוס הבהרות. – החרות ירושלים, 07/04/1916

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לכרטיס הנפטר של דניאל ששון

 

By |2017-12-20T12:41:53+02:00יום שלישי,14 נובמבר , 2017|Categories: חדשות, מאמרים|0 תגובות
avatar
Photo and Image Files
 
 
 
 
 
 
 
 
Other File Types
 
 
 
 
 
 
 
 
  הירשם  
הודע על

נא בדוק את החיבור שלך לאינטרנט