תולדות מיפוי בית העלמין הר הזיתים

בבית העלמין  העתיק שבהר הזיתים שוכב עם ישראל לדורותיו: רבנים, אדמו”רים, מנהיגים, אנשי חזון ואנשי מעש, סופרים ומשוררים, לוחמים ומגינים, מיטב בניה ובוניה של  העיר ירושלים ומדינת ישראל. כולם שוכבים כשרגליהם לכוון הר הבית כי ע”פ המסורת כאשר יגיע משיח צדקנו הם הראשונים שיקומו ויצעדו למקום המקדש. בנבואת אחרית הימים מנבא זכריה: “וְיָצָא ה’, וְנִלְחַם בַּגּוֹיִם הָהֵם, כְּיוֹם הִילָּחֲמוֹ, בְּיוֹם קְרָב וְעָמְדוּ רַגְלָיו בַּיּוֹם-הַהוּא עַל-הַר הַזֵּיתִים אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי יְרוּשָׁלִַם, מִקֶּדֶם, וְנִבְקַע הַר הַזֵּיתִים מֵחֶצְיוֹ מִזְרָחָה וָיָמָּה, גֵּיא גְּדוֹלָה מְאֹד;וּמָשׁ חֲצִי הָהָר צָפוֹנָה, וְחֶצְיוֹ-נֶגְבָּה (זכריה י” ג-ד)
בעקבות נבואה זו התפתחו מסורות רבות הקושרות את הר הזיתים לתחיית המתים, רבבות יהודים בכל אתר ואתר ובכל דור ודור ייחלו לכך שמנוחתם האחרונה תהיה בהר, ורבים עלו לארץ באחרית ימיהם על מנת להיטמן בעפר הר הזיתים.
בית הקברות הוא בית החיים “בית מועד לכל חי”  הוא אינו רק אדמה ואבן, מאחורי המלים החרוטות על המצבות  מסתתר עולם ומלואו – בני משפחה השקיעו מחשבה רבה באיזו דרך ובאילו מילים להנציח את יקיריהם על גבי המצבה. אף מקובל היה בדורות קודמים שאנשים כרו להם קבר עוד בחייהם והזמינו מאנשים המושכים בעט הסופר שינסחו להם את הכיתוב על גבי מצבתם. כך שכל מצבה ומצבה בהר היא סיפור חיים אישי, וכל מצבה ומצבה היא חוליה בשרשרת הדורות היהודית הנמשכת כבר כ-3000 שנה בהר הזיתים. מעטים הם האנשים שהבינו את הפוטנציאל הטמון  בסיפור המצבות שבהר. התודעה של שימור העבר לא הייתה קיימת בעת ההיא. עם זאת המצבות המספרות עוררו את סקרנותם של אחדים מבני ובוני הישוב היהודי בעיר, ואלו הרגישו שעליהם מוטלת האחראיות “להציל משכחה את זכר שוכני העפר”. אנשים אלו שנראו לעיתים מוזרים בעיני אנשי הישוב, הם הראשונים שעסקו במיפוי בית הקברות. שלוחי מצווה היו הם. רק לאחר חילול בית הקברות ב-19 שנות השלטון הירדני ושיקומו מחדש לאחר שחרור העיר ניתן היה להבין את חשיבות מעשיהם ולהודות לקב”ה שזימן לנו אותם.

שער הספר אבן שמאול

שער הספר אבן שמאול

הראשון בתיעוד המצבות היה ר’ אריה  לייב פרומקין (המכונה רב  האל’ף)הוא נולד בקלם שבליטא בשנת תר”ה (1845) לאביו הרב שמואל ואמו פרומה.  אביו עלה באחרית ימיו לארץ ישראל ונפטר שם, בהגיע אל ר’ אריה השמועה על מות האב הוא עלה בשנת תרל”א לארץ וערך מסע בארץ הקודש.  במהלך המסע נמשך ליבו להר הזיתים, התרשם ממצבם הקשה של המצבות, החליט להעתיק את נוסח המצבות של חכמי ירושלים ולערוך מחקר על תולדות החכמים. את רשמי המסע (כולל תיעוד המצבות) העלה על הכתב, ליומן קרא בשם  “מסע אבן שמואל”– הוא שלח אותו למיודעיו שבעיר אודסה. כמו כן סיים את הכנת הכרך הראשון לספר תולדות חכמי ירושלים, אך חזר לליטא למצוא מימון למחקרו ולהוצאת ספרו. בליטא שימש כאב”ד בעיר אלנאקסט. כעבור 11 שנה חזר לא”י  והתיישב בפתח תקווה עם אשתו וארבעת ילדיו. הוא היה מהמתיישבים הראשונים בפתח תקווה ניהל שם חווה חקלאית , הקים את בית הספר הראשון, והיה מהנחשונים שהעזו ללמד גם מקצועות שאינם לימודי קדש. לאחר עשר שנים נאלץ לעזוב – הוא נפל קרבן לעלילת שווא . שבע עשרה שנה חי בגלות בריטניה, חזר לארץ התמסר ללימוד תורה ולהוצאת כתביו, נפטר ונקבר בפתח תקווה בה’ בסיוון שנת תרע”ח .
עשר שנים לאחר פטירתו הגיעו לידי לר’ אליעזר ריבלין כתבי יד נוספים של חקר תולדות חכמי ירושלים (חלק א’ פורסם בשנת תרל”ד בווילנא בשם “ספר אבן שמואל”) בעמל רב ערך את החומר הוסיף הערות מילואים מפתחות והביא לדפוס בשנת תרפ”ח- תר”צ . בדברי ההקדמה לספר מובאים דבריו של המשורר ר’ יעקב ספיר הלוי אותם כתב לר’ אריה לאחר שהתרשם מקריאת החלק הראשון של יומן המסע
ועתה לך בכחך זה אל החלק השני אשר בו רבות עמלת ויגעת וביוקר עמדה לך להעמיד מצבות עולם לכמה מאות נפשות צדיקים השוכנים בהר המשחה, ומעלתהו ומעשהו בקדש, דבר גדול עשית לתת שם ושארית לאנשי השם אשר כמעט אבדה זכרם, והקימות מאמר החכם מכה”א בקהלת ד’,ב’ “ושבח אני את המתים שכבר מתו מן החיים אשר המה חיים עדנה…”
ומסכם ר’ אליעזר בהקדמתו :  “במשך ירחים אחדים עלה בידי הרב “האלף” להעתיק בערך אלף מצבות עתיקות מקברי הר הזיתים, ודבר זה היה בעתו , כי אחרי זמן מועט נהרסו רבות מן המצבות ע”י בנין הדרך החדשה מירושלים ליריחו בין שדות הקברים. (א.ל.פרומקין, תולדות חכמי ירושלים חלק א’, עמ’ כא)

שער הספר חלקת מחוקק

שער הספר חלקת מחוקק

שלשים שנה לאחר מפעלו של ר’ אריה קם יהודי נוסף אשר גורל מצבות הר הזיתים נגע לליבו והוא החליט למפות את כל הקברים שעל ההר ולתעד את נוסח המצבות שם האיש ר’ אשר לייב בריסק ואלו דבריו: ” וכן בינותי אני הצעיר בשדה הקברות העתיק אשר בירושלים ….כי בה”ק עתיק הוא מאד וכבר ראוי הוא להעתיק שרידי מצבות טרם יאכלם עש, יבלעם הזמן הבוגד השורר והשודד, ובכן קמתי אני עוד בראש שנת תר”ס יגעתי ומצאתי העתקתי כל המצבות, אף היותר נושנות הנשחתות והנרקבות, גיליתי האבודות, הצלתי הנטבעות וקבעתים בדפוס..”  (א.ל.בריסק, חלקת מחוקק
ר’ אשר לייב בריסק נולד בירושלים בשנת תרל”ב (1872) לאביו דוד ולאמו רחל (ליפלא). אביו היה מראשוני העולים הפרושים שהתיישבו בצפת, ולאחר הרעש בשנת תקצ”ז עלו לירושלים. אמו הייתה בת ר’ מאיר אניקסט שהיה נאמן החברה קדישא והתלמוד תורה בירושלים. הוא למד בתלמוד תורה ובישיבת “עץ החיים” ולאחר מכן עבד כמגיה בדפוס הרי”ד פרומקין בעל עיתון “החבצלת. ר’ אשר לייב בריסק נמנה על “חובבי ציון” והתנועה הציונית, היה בקשרי ידידות עם משכילי ירושלים (בן יהודה, י.מ.פינס ועוד..) שקד על הדבור העברי, קרא לבניו ובנותיו בשמות תנ”כיים (צפנת פענח, אליפלט, ציוני, קהלת, עברי, חוריה, רחל) ונתן להם חינוך עברי לאומי. הוא שלח ידו בכתיבה וחיבר את הספרים:  “דברי קהלת”, “ספר היחס”, “מטעמים”, “שלשת אלפים משל” ו”בריח התיכון”. במלחמת העולם הראשונה גויס לפלוגת- עבודה צבאית בשם “עמליה” במסגרת זו עמדו לשלחו לחזית מדבר באר שבע, אך הודות להשתדלות “טובי ירושלים” הושאר בעיר והועסק בניקוי סמטאות העיר העתיקה. תוך שרותו זה חלה ונפטר בירושלים ונקבר בד’ כסלו תרע”ז.
בשנת תר”ס החל מפעל חייו של ר’ אשר לייב בריסק – הוא יצא מידי יום לבית הקברות רשם את נוסח המצבות שעל גבי כל הקברים ערך וכתב אותם לפי סדר מיקומם על ההר, הוסיף הערות מפנקס החברה קדישא, וליד חכמי וצדיקי הדור הוסיף הארות משלו וצרף מה שנכתב עליהם בספרו של הרב חיד”א  “שם הגדולים” .את החוברות פרסם בשם  “חלקת מחוקק”.
ואלו דבריו שנכתבו בהקדמה לחוברת הראשונה שיצאה לאור:  ”  הדור אתם ראו!
הנני מגיש לפניכם גיליון ראשון בכורי פרי עמלי אשר יגעתי והעתקתי, חמדה גנוזה חלקת שדה הר הזיתים אשר על פני ירושלים מקדם, בו תמצאו ציוני קברות שרי התורה ישישה ובחוריה, קברות ראשי ירושלים, חכמיה ופרנסיה, קברות עומדי בפרץ מגדל ומעוז, בו ימצא כל איש קברות אבותיו מיודעיו אנשי משפחתו, מסודר הוא בסדר נכון, כל חלקה לגבוליה ושורות קבריה כל ציון וטורי חרוזיו. והנה כי יען הדפסת כל הספר יעלה לסך עצום מאד ע”כ חילקתיו לחוברות כל חלקה גדולה במחברת לבד. (שם חוברת ב’ עמ’ 9 )
לפרסום החוברות השיג את הסכמת הממונים הספרדיים משה נבון ודוד אלקלעי, וכן את גבאי “החברה קדישא” של העדה האשכנזית . במקור התכוון להוציא 160 מחברות ב40 חוברות, אך הוא זכה להדפיס 20 מחברות בלבד. המחברות הכילו את רישומי המצבות של חלקת קבר זכריה, חלקת “קהל חסידים” מבית העלמין של העדה הספרדית, ו”הגוש הישן” של בית העלמין של הפרושים. סה”כ מיפה ר’ אשר 8100 מצבות. בשנים 1948-1967 כשהר הזיתים נפל לידי הירדנים בית הקברות חולל ונהרס, לאחר מלחמת ששת הימים כששוחרר הר הזיתים החלו בעבודות שיקום בית הקברות. לא ידע ר’ אשר לייב בריסק בחייו הקשים ומלאי הסבל שנועד הוא להיות “שליח לדבר מצווה” ושמפעל חייו מהווה את התשתית לבניית אתר האינטרנט של הר הזיתים ולשיקומו מחדש של בית הקברות.
לאחר קום המדינה המשיכו חוקרים נוספים לעסוק בתיעוד ובמיפוי בית הקברות. עבודתם  הייתה קלה יותר כי הם כבר התבססו על עבודת השטח הקשה שעשו קודמיהם.
ר’ דוד ציון לאנייאדו  (מצאצאי משפחת ר’ שמואל לאניאדו “בעל הכלים” ראש הרבנים מארם צובא)  הוציא בשנת תשי”ד (1954) ספר בשם “לקדושים אשר באר”ץ” (ר”ת ארם צובא) בשער הספר כתב :
“זאת המחברת כוללת מקצת נוסחי מצבות קודשם של מרנן ורבנן קדישי עליון חכמי ספרד בארץ ובגולה..” (א.ד לאנייאדו, לקדושים אשר באר”ץ, עמ’ 1)
בזמן הוצאת הספר בית הקברות היהודי  לא היה בידינו ועבודתו בעיקרה התבססה על ליקוט מקורות שנכתבו בעבר.
בשנת 1998  שלשים שנה לאחר ששוחרר ההר ונחשף הרס המצבות, נערך סקר מקיף בבית העלמין היהודי מטעם החברה לפיתוח מזרח ירושלים. בסקר השתתף רמי יזרעאל חוקר ארץ ישראל וירושלים. עבודתו של רמי נעשתה במשך חודשים ארוכים במסירות בהתלהבות וללא שיקולי כדאיות כלכלית. הוא שוטט בהר ובעזרת צילומי אוויר שהיו בידו והצליח לזהות כל מצבה. הוא איתר מצבות מהמאה  ה-17 ה-18 ובעיקר מהמאה ה-19 וצילם את כולן במקום הימצאן. בקיץ שנת תשנ”ט יצא לאור הספר “מדריך כרטא בהר הזיתים – מסע בתולדות בתי העלמין היהודיים”  הספר הוא מדריך המטיילים הראשון בהר הזיתים שכולו מבוסס על עבודתו המחקרית של רמי ושמטרתו בראש וראשונה הייתה לסייע לקרובי משפחה המחפשים את שאריהם הטמונים בהר.

avatar
Photo and Image Files
 
 
 
 
 
 
 
 
Other File Types
 
 
 
 
 
 
 
 
  הירשם  
הודע על