שירו של המשורר אורי צבי גרינברג

מצבה של אורי צבי גרינברג

מצבה של אורי צבי גרינברג

ביום בעצמות  הובא אורי צבי גרינברג למנוחות במרומי הר הזיתים, אל מול הר המוריה הוא הר הבית – המקום אליו כיון אצ”ג בשירתו את כל הכיסופים והתקוות, כל החלומות- חזון הגאולה.
רבות נכתב על תולדות חייו, ספריו ומשנתו, ועל יחסו של אצ”ג אל ירושלים בכלל והר הבית בפרט.
חשבנו הפעם לייחד את המאמר ליחסו הייחודי של אצ”ג אל הר הזיתים, להאיר מעט את המקומות המונחים בקרן זוית – הר הזיתים ונחל קדרון ולהתבשם קמעה ממהותם הפנימית, כפי שביטא המשורר בשיריו.
הר הזיתים טומן בחובו עולם מורכב, בית קברות ומקום משכן המוות מחד, ומאידך המקום הצופה על ירושלים, המקום ממנו עולי הרגל מגיעים ועומדים מול הר הבית.
בשני השירים שלפנינו רואים כיצד המשורר מתמודד עם המורכבות הזאת ושוזר אותה לאמת אחת.

שיר כל האימהות בהרי ירושלים בלילה

ירושלים כולה מכוסה ערפל, כי לקח אלוקים
את כל התוגות את כל הקדרות, את כל ספוגיות הבכות
של תמצית אסוננו חסר הביטוי והדמות
וישם ככיסוי ללילה אחד על כל ירושלים…
והנה היא השעה הנכונה לפי מהות דיממתה מבחוץ
שעל כל גבנוני ההרים, שמשם עולי רגל קדומים
היו מביטים אל פני ירושלים באהב
ושרים לחמודה מכל החמדות בעולם,
במקום עולי רגל, שהם כבני שמש קרואים לאימם,
תבואנה לעמוד ולהביט שם
אימותינו שמתו בכל מיני מיתות ביד זד–..
האמהות מחכות.
בהר הזיתים אין זיתים, כולו הר- מעון- מות…
סוברות אמהות,
מנהמת בת קול מפי החבוי ושליט על גורל ירושלים.
עד קץ הימין:
בשל מה בו זיתים? ואין מקדש ומנורה למאור:
האימהות מחכות, הן יודעות לחכות.

יש עוגב המשוקע בנחל קידרון במערה
(במקום באר שחרבה) אין יודע פתחה.
עוד מעט ויתחיל– הנה- הוא מתחיל לנגן
תפילת בכות רבתי, שהיא תפילת אשכבה לכולנו
היהודים המתים והיהודים החיים- עוד.. הנה
שילדי הטמונים בהרים ובכוכים הסתומים
עונים בקול לניגון העוגב באדיר…
אני שמעתי- בחלום עוגב זה מנגן בקידרון
ואת קולם האדיר של שפוני בהרים
וראיתי אימותינו אזי משתחוות ונופלות
על פניהן, ובשכבן כגפנים אפלות- –
אני מביט במצודד כציפור—מטה אוזן לשמוע:
אתה מתחיל- לנגן, עוגבי?
אני חופר בציפורני ברזל בכל סלע: פתח שער, פתח שער!
בך טמון איזה חלק עוגב..
אמהות- בכרמי מחכות לניגון תפילה לדוד לפינות- שחר
על עוגב הטמון בך,עירי הנעלה בהרים.

נחל קידרון

נחל קידרון

בשיר זה לוקח אצ”ג את הקדרות של נחל קדרון, מרכז אל תוכה את כל כאב הדורות, אותן אמהות שמתו בכל מיני מיתות משונות מחליפות את עולי הרגל בעומדן על הר הזיתים אל מול הר הבית. מתאר את הר הזיתים כמקום שניטל הודו – שמו מעליו, אין זיתים, מקום משכן המוות.
אין לו טעם להיות הר הזיתים כאשר בית המקדש בחורבנו.
אך המשורר מסיים את שירו באמונה כי דווקא בתוך הקדרון טמון עוגב שיאחד בניגונו גם אשכבה למתים וגם תפילה לדוד המלך.אין יותר מתאים מלהביא לזכרו של אצ”ג את השיר הבא.בשיר זה הוא “מנבא” את קבורתו בהר הזיתים, הצטרפותו למתי הדורות.משם, ממקום קבורתו, רואה הוא כיצד שירתו מתממשת כיצד נפשו תראה דווקא ממקום זה את הגאולה, אביב העתיד מגיע.ובבוא יום התממשות שיריו, יתעוררו בו שוב החיים.

 


אל קרנות המזבח אביב לעתיד

בהר הזיתים, אל- מול- פני- הר- הבית מוקף החומה,
אז ישכב המשורר הכבוי- בגופו- מבשר
עם מתי הדורות לרקב,
ואם הנפש- בסוד- אלוקי נושאת משך הקו,
ששר האומה לה נתן וקשרה למקומה
בירושלים לעד, היא תזכה ותראה ככל חי:
את הבית עומד בהודו בכל שיעור קומה.
היא תבוא בין המון חוגגים לחוג חג האביב,
היא תחזה כל שבעים גלויות וזר אש מסביב.
היא תשמע מזמרים- ותזמר לאלוקים: שהשיב
עם לארצו ומלכות לעמו, ככתוב
במיטב הנבואה ובמיטב הפיוט ביקר ספר,
וגם היא ככל חי תישא פאר על קדקוד תחת אפר.

ואת הפר תלווה, שקרניו מצופות זהב, למזבח:
קרבן- קץ- גליות—להודות ולהלל ולשבח,
ולקטורת המור היא תריח וכל בה זורח,
כאור האולם– לעת עומד הכהן וזובח
ומזה דם פר, ומברך, וגם היא תבורך,
ובהזמר: איסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח,
היא תקרב ותטה את עצמה כיונה למזבח.
וברדת העם בכלות- חג מן ההר אל בתיו,
תרד גם היא אחריהם אל אביב מפורח.
תרכב על כתפם בלכתם כתינוק שכורך.
ובעת אלו עולים למיטות, לה כל סלע פה רך,
כמו בהיות חי הבשר ושיר זה אז כתב–.

לבסוף נקבר אורי במקום שעליו נהג לכתוב רבות בהר הזיתים חלקת קהילת ירושלים והפקיד את קברו בידי עבד השומר הערבי .

[NB location=”קבר+אורי+צבי+גרינברג”]
By |2016-12-18T13:38:42+03:00יום שלישי,1 דצמבר , 2015|Categories: חדשות|0 תגובות
avatar
Photo and Image Files
 
 
 
 
 
 
 
 
Other File Types
 
 
 
 
 
 
 
 
  הירשם  
הודע על

נא בדוק את החיבור שלך לאינטרנט