68 שנה ל’שיירת הדסה

בד’ ניסן תש”ח (13.4.48) יצאה שיירת מכוניות של רופאים אחיות ועובדי האוניברסיטה לכוון הר הצופים. השיירה  לא הגיעה לייעדה, 78 מאנשיה נרצחו ונשרפו על הדרך.  קרב של שש שעות התנהל ‘מטר מהבית’  והיד קצרה מלהושיע. 63 שנים עברו מאז, והפצע עדיין מדמם. שאלות נוקבות ומכאיבות נשארו ללא מענה, ומשפחות רבות עדיין מחכות ליום שיוכלו לגלות מה עלה בגורל יקיריהן.

טקס_הפתיחה_של_האוניברסיטה_העברית_בירושלים

חגיגות פתיחת האוניברסיטה העברית

הר הצופים המשקיף אל מקום המקדש נבחר בראשית המאה ה- 20 למקום מושבה של האוניברסיטה העברית הראשונה בארץ ישראל. ב -25.4.48 נערך טקס חנוכת האוניברסיטה בחגיגיות רבה, האורח הראשי היה הלורד בלפור. גלי אהדה כלפי העם הבריטי המסייע בהקמת הבית הלאומי ‘שטפו’ את הישוב היהודי בארץ. עשר שנים לאחר מכן הוחלט להקים בסמוך לאוניברסיטה את בית החולים הדסה – רחוק מישוב אך קרוב לאוניברסיטה.  ב- 29.11.47 הצביעו האומות המאוחדות על הקמת המדינה ולמחרת פרצה מלחמת העצמאות. בירושלים החל המצור ובהר הצופים היה מצור בתוך מצור. אל ההר לא ניתן היה להגיע באופן עצמאי, שיירות בלווי אבטחה פילסו את דרכם במסדרון הצר והעוין המחבר בין ירושלים להר הצופים.

בחודש אפריל החלה בישוב התאוששות קלה לאחר חודש ‘מרץ השחור’ בו נהרגו רבים, בשיירת חולדה (23) בשיירת יחיעם (47) ובשיירת נבי דניאל (14). במבצע נחשון ניתן האות לעבור ממגננה להתקפה. בקרב הקסטל נהרג המנהיג עבדל קאדר אל חוסייני. בקרב דיר יאסין החלו הערבים לברוח בהמוניהם לאחר שנפוצו שמועות על טבח. הבריטים כבר התכוננו לקראת סיום המנדט ב- 15 למאי, עם זאת הבטיחו לשמור על הביטחון ולאבטח את ציר הדרכים המוביל לאוניברסיטה.

ביום ג’,  ד’ ניסן, בשעה 9:15 השיירה החלה את דרכה ממרפאות הדסה שברחוב הסולל לכוון שכונת בית ישראל. השיירה כללה (ע”פ הסדר) שני אמבולנסים, שני אוטובוסים של “המקשר”, שלש משאיות ושני משורייני לווי, האחד בראש השיירה והשני בסופה. במשוריין הראשון ישב המפקד אשר רהב, באמבולנס הקטן שמאחוריו ישב מנהל בית החולים ד”ר חיים יסקי. בכל אוטובוס ישבו כ-40 אנשים, באוטובוס אחד עובדי הדסה ובשני אנשי האוניברסיטה. היה זה יום מתוח, באותו בקר התצפיות שלנו דיווחו, שעל אחד הבתים בשייח ג’ראח הותקנו חלונות משוריינים עם אשנבי ירי. אשר רהב, המפקד, שם לב, שהדרך ריקה ומכוניות ערביות אינן נראות, ומשה הילמן קצין הקישור של החבל שוחח עם ידידו, המפקד הבריטי רוברט ווב, וזה הבטיחו, שהדרך  בטוחה ונשלחו משוריינים לאבטחת השיירה. כבדרך אגב שלח לו איזה רמז דק, שהילמן קלט אותו רק יותר מאוחר. למרות איתותי האזהרה יצאה השיירה לדרכה.

שיירת הדסה
על הדרך מצפון לשכונת שמעון הצדיק, כ- 100 מ’ לפני בית אנטונינוס (מתחם מלון שפר), הופעל מטען צד, נפער בור עמוק, המשוריין והאמבולנס הקטן שמאחוריו עפו לצד הדרך. שני האוטובוסים שמאחור נתקעו ולא יכלו להמשיך. האמבולנס השני, שלושת המשאיות ומשוריין הליווי שמאחור נסוגו והגיעו לרחוב שמואל כשגלגליהם מנוקבים .על המשוריין, האמבולנס ושני האוטובוסים שנותרו במקום, נפתחה אש תופת. הערבים, שנערכו לקראת בוא השיירה, פתחו באש מקלעים וזרקו רימונים, ואליהם הצטרפו רבים מערביי הסביבה וצעקו “נקם על דיר יאסין”. החיילים הבריטים שישבו בבית אנטוניוס לא התערבו והניחו לערבים לתקוף, שני משוריינים בריטים שחנו בסמוך (ליד הדרך הפונה לרמאללה) צפו במתרחש ולא הגיבו. מהעמדות שלנו בבית ישראל ונחלת שמעון וכן מהעמדות בהר הצופים נפתחה אש בלתי יעילה. בסביבות השעה 11:00 נמצא “צדיק אחד בסדום” –  הקצין הבריטי ג’ק צרציל הגיע תחת אש לאוטובוסים התקועים. הוא דפק על הדלתות והתחנן בפני הנוסעים שיצאו ויעלו על הזחל”ם  שלו, אך הנוסעים סרבו. הם לא נתנו אימון בבריטים והעדיפו לחכות עד שתגיע ‘ההגנה’. לאחר שהמקלען שלו נפגע נאלץ הקצין הבריטי לעזוב את המקום. באותו יום בשעה 12:00 הגיעה לירושלים שיירת אספקה גדולה, כ- 200 מכוניות הביאו אספקה וציוד לירושלים במסגרת מבצע נחשון. בפיקוד הוחלט להפעיל את כוח הליווי של השיירה הגדולה, כדי להציל את שיירת הדסה. נשלחו שני משוריינים  לחלץ את השיירה אך הם ספגו אש בצמיגים. אחד הצליח לחצות את השיירה ולהגיע להר הצופים, השני נתקע בצד הדרך. מהמשוריין התקוע נפתחה אש הודות לכך לא העזו הערבים לגשת לאוטובוס עד השעה 13:30. בכל אותה העת נעשו ניסיונות מצד גורמים שונים לשלוח כוח לחילוץ השיירה, אך הבריטים הבטיחו שהם יצילו את השיירה ותבעו שאין להפריע להם. בשעה 13:30 פגע רימון בטנק הבנזין של אחד האוטובוסים,  אנשים קפצו מתוכו נפלו על הארץ, והערבים גררו איתם את האנשים. זמן קצר לאחר מכן הציתו הערבים את שני האוטובוסים על נוסעיהם. הד”ר יסקי, מנהל בית החולים, שישב באמבולנס התקוע, ראה את המתרחש ודווח על כך בשעה 14:00 ליושבי האמבולנס. הוא הבין שגם סופו קרב ונפרד מאשתו שישבה לצידו. בשעה 15:00 הוא נפגע ונפטר מפצעיו. בשעה זו גם הגיעה התגבורת של הצבא הבריטי. האש כבר כילתה את שרידי האוטובוסים על נוסעיהם ומה שנותר להם זה לחלץ את הנפגעים ולאסוף גוויות. מתוך 112 נוסעי השיירה נרצחו 78 אנשים. מחוץ לכלי הרכב נמצאו 30 גוויות. בתוך האוטובוסים נמצאו שרידיהם השרופים של 25 אנשים. גורלם של 24 אחרים לא נודע. יתכן שנחטפו ע”י הערבים ואפשר שכמה מהם נשרפו כליל באוטובוס. ההרוגים הובאו לקבורה בבית הקברות ‘סנהדריה’ , הגוויות שלא זוהו נקברו כולם בקבר אחים.
12465922_10153873345259868_5296274446584801198_o
כאמור כל הדרמה הזו התרחשה במשך שש שעות לא מעבר להרים, אלא ארבע מאות מטר  מהבית. צבי הילמן, בנו של קצין הקישור משה הילמן,  סיפר שהוא היה ילד בן 10 כשקרה הדבר. הוא לקח את המשקפת של האב ומגג ביתם שבבית ישראל צפה על השיירה וראה את האירוע הקשה מתחילתו ועד הסוף המר. שמחה ברודנו, סטודנט ניצול שואה מהר הצופים, כתב במכתב בו שחזר את האירוע: “שורפים יהודים לעיני ואנחנו לא מגיבים, קבלנו פקודה לא להגיב כיון שהבריטים הבטיחו לחלץ את השיירה”.  כיצד ניתן להסביר את אזלת היד? הייתכן שהייתה כאן קנוניה בין הערבים לבריטים? הבריטים התמהמהו בכוונה בהגשת העזרה  ומאתנו תבעו לא להפריע להם בחילוץ ובכך משכו את הזמן ואפשרו את הרצח. נוח היה לבריטים ‘לשחק את הניטרליים’, הם בעיקר רצו לצאת ללא פגע כי ידעו שבעוד חודש מסתיים המנדט. אך האצבע המאשימה אינה מופנית רק כלפי הבריטים. שבע שעות נאבקו אנשים על חייהם סמוך לבית ואנחנו לא הצלחנו לחלצם. פקוד המחוז לא היה ערוך למצב, היה בלבול רב, רבים מהמפקדים היו עסוקים במשימות צבאיות אחרות, הם לא הבינו את גודל האסון המתרחש בשטח, ואף לא דווחו על כך למזכירות הוועד הלאומי. לא הייתה שום פניית עזרה מטעם מוסד ציבורי אל הנציב העליון, או למזכיר הראשי של ממשלת המנדט.

ליד מקום הרצח ניצבת אנדרטה, שמותיהם של ע”ח הרוגי השיירה זועקים מתוך האבן השחורה.
24 חללים לא נודע מקום קבורתם.
‘ארץ אל תכסי דמם’

מקורות:

משה ארנוולד, מצור בתוך מצור הר הצופים במלחמת העצמאות, יד בן צבי,ירושלים, תש”ע. עמ’ 133 -204
א.בזז’נסקי,ח.ש.הלוי, במצור כפול, הדר, תל אביב, תשמ”ב.
יצחק לוי(לויצה), תשעה קבין ירושלים בקרבות מלחמת העצמאות, הוצאת מערכות משרד הבטחון, תשמ”ו ,  עמ’ 189 -197.
אורי מילשטיין, עלילת דם בדיר יאסין הספר השחור, המדרשה הלאומית שרידות, תשס”ז

נכתב ע”י: שרה ברנע – מדריכה – “מזרח ירושלים בפנים יהודיות” הזמנות: 0505932196.

By |2016-10-27T16:28:27+03:00יום שני,9 מאי , 2016|Categories: חדשות|Tags: , , |תגובה אחת
avatar
Photo and Image Files
 
 
 
 
 
 
 
 
Other File Types
 
 
 
 
 
 
 
 
1 Comment threads
0 Thread replies
0 לעקוב
 
Most reacted comment
Hottest comment thread
1 Comment authors
אביה Recent comment authors
  הירשם  
החדש ביותר הישן ביותר הפופלרים
הודע על
אביה
Guest
אביה

שתי התמונות לא שייכות לארוע שיירת הדסה !!! בתמונה הראשונה נראה אמבולנס ובו ציוד רנטגן לשעבר שלא השתתף בארוע ובתמונה השניה נראית משאית חצץ שהסתובבה על צירה ונהגה נהרג ביום 07.03.1948. חבל…הנה תמונה שכן שייכת לארוע עצמו !!!

נא בדוק את החיבור שלך לאינטרנט