קדושה וגיאוגרפיה בירושלים

מאת: טליה כהן

הקדמה

אשר שלמה ביקש לייסד את בית המקדש הראשון בירושלים, הוא חש את המתח והניגוד שבין “קדושה” לבין “מקום”. בתפילת שלמה מתבטא הניגוד החריף שבין הקדושה הקשורה בעולם הדימויים המקראי אל השמים והאינסוף לבין הארץ אשר מתחתיה. ובלשונו של שלמה:

“ּכִי הַאֻמְנָם י ֵׁשֵב אֱֹלהִים עַל הָאֶָרץ הִּנֵה הַּׁשָמַיִם ּוׁשְמֵי הַּׁשָמַיִם ֹלא י ְכַלְּכְלּוָך אַף ּכִי הַּבַיִת הַּזֶה אֲׁשֶר ּבָנִיתִי”(מלכים א ח, כג).

פסוק זה מבטא בפשטות את התובנה כי בין המרחב הפיזי- גיאוגרפי לבין המרחב הרוחני-מופשט פתוחה תהום בלתי ניתנת לגישור. תפילת שלמה כולה מהווה התמודדות עם פער זה. מאידך, המפגש עם הקדושה בתרבויות רבות צמח דווקא מתוך הגיאוגרפיה והריאליה; הרים נישאים, בקעות עמוקות, עצים גדולים, כל אלו היוו הזדמנות לאדם הקדום למפגש עם הקדוש והנשגב. המקומות הקדושים לא צצו במקרה, למיקומם 1 היה בדרך כלל קשר הדוק עם תפיסת הקוסמוס והאל של התרבות שיצרה אותם. הקדושה אם כן, לא רק קשורה למקום, אלא מתעצבת יחד עם הבחירה במקומות הקדושים. כאשר האדם מכניס את עצמו למקום מסוים וטוען שהוא “מקום קדוש” עוד בטרם נאמרה מילה אחת, הרי הוא מצהיר – “זה המקום בעולם שבו אני יכול להתחבר בצורה הטובה ביותר לנעלה ממני”. באותו אופן, גם אם האדם לא יהיה מודע לכך, הרי אופי המקום יפעל את פעולתו וישפיע על האדם ועל תפיסת האל שלו במאמר זה אני מבקשת לבחון את הזיקה שבין קדושה לטבע, בין מקום קדוש לגיאוגרפיה בירושלים הקדומה. דרך בדיקה ועיון אלה אני מקווה להוסיף פרספקטיבה אחרת להבנת אופיו של הר הבית כמקום קדוש. בחירת המקום ואופיו הגיאוגרפי מהווים לדעתי הזדמנות לגילוי של הנחות יסוד תיאולוגיות ותפיסות עולם.

מקומות קדושים בעולם העתיק

אנתרופולוגים וחוקרי דתות עמדו על כך שהמקומות הראשונים שבהם ראה האדם קדושה היו המקומות היוצאים מן הרגיל והמוכר – אגם בולט, עץ עתיק, מערה ובעיקר – הר.

הר גבוה, בולט, מרכזי שנישא על כל סביבותיו, מתחיל מהאדמה, מהארץ, וראשו מגיע השמימה. אם המקום הרגיל מבטא את עולם החולין של חיי היום יום שלנו, הרי מקום הקדושה שבחיים יתבטא באותה נקודה יוצאת דופן שמתחברת הלאה למשהו שמעבר לנו. מרכז זה יהווה מעין “ציר העולם”, מקום המפגש בין שמים וארץ (ושאול). בהמשך יוסב ההר לכל מקדש, ארמון או עיר קדושה שייחשבו כמרכז העולם.

בארץ ישראל אנו מוצאים כי ההרים הגבוהים או הבולטים על פני סביבתם שימשו הר תבור מקום לפולחן עוד בתקופה הכנענית, כגון הר חרמון (2814 מ’ מעל פני הים),    והר הכרמל (546 מ’ מעל פני הים) גם עם כניסת ישראל לארץ המשיכו ההרים הגבוהים המקומיים לשמש מקומות פולחן. מקומות פולחן שבטיים נקבעו בגבולות הנחלות, כגון הר גריזים והר עיבל בגבול אפרים ומנשה (יהושע ח, ל), הר הכרמל בגבול מנשה וזבולון (מלכים א יח, ל-לט), הר חרמון שבגבול חצי מנשה  האם גם ודן (תהילים פט, יג), והר בשן בגבול חצי המנשה וגד (תהילים סח, טז-יז). בירושלים, העיר שבסופו של דבר “ניצחה” בקרב על הקדושה, ישנו הר שכזה, בולט ומיוחד, שיוכל להוות ציר העולם – מקום חיבור בין שמים וארץ?

הר הזיתים – המקום הטבעי

לאור סקירתנו היינו מצפים כי ההר אשר יהפך למקום קדוש בסביבת ירושלים באופן טבעי הינו הר הזיתים. תנאיו הפיזיים מתאימים לתפקיד של ציר מעבר בין שמים וארץ. תנאיו הטופוגרפיים של ההר ייחודיים ומבליטים אותו מסביבתו, כך שבטבעיות הוא מעורר תחושת קדושה הן בקרב הצופים אליו מהעיר והן בקרב הצופים ממנו אל העיר.

רכס הר הזיתים הגובל את ירושלים ממזרח מתנשא לרום של 826 מ’ מעל פני הים. גבוה בהרבה מארמון הנציב (760) ,הר הבית (743), הגבעה המערבית (773) ובוודאי מעיר דוד (690). אפילו בחלק הדרומי והנמוך הנמצא ממול העיר הוא בולט היטב למרחק ומתנשא לגובה של 747 מ’. בנוסף לכך ההר מבודד ומובחן באופן בולט על ידי נחל קדרון, החוצץ בינו לבין העיר (במיוחד כשלוקחים בחשבון שנחל קדרון היה אף עמוק יותר מעומקו הנראה היום בשל השפכים שמילאו אותו עם הזמן). ללא מדידות אובייקטיביות, לאדם העומד באזור העיר העתיקה של היום (הממוקמת נמוך יותר מהר הזיתים בכ-100 מטרים) הר הזיתים נראה כהר הגבוה ביותר ללא כל ספק, דבר המשתקף בשמו הערבי-יהודי העתיק של ההר: “א-טור” כלומר “ההר”. מאזור עיר דוד, הגרעין הקדום של העיר, הפרש הגבהים גדול אף יותר, ועל כן במקרא כל מקום שמכונה בסביבות ירושלים “הר” סתם, הרי זה הר הזיתים.

הר הזיתים מהווה גם גבול טופוגרפי בין שני אזורי אקלים שונים. ההר מצוי בין המדבר ממזרח ובין העיר ושטחי החקלאות שלה ממערב, כאשר המפנה המזרחי שלו שייך מבחינה בוטאנית לספר המדבר והמפנה המערבי אל העיר עצמה. יש לציין שבשל גובהו של ההר הוא מהווה חיץ של ממש, ללא מעבר הדרגתי בין שני האזורים. אדם העומד על ההר יכול לראות הן את העיר והחיים שבה והן את המדבר על ריקנותו והעדר החיים שבו, ויכול לחוש במקום “כעומד על הסף”,  כמי שנמצא במבוא הכניסה לעיר נקודה חשובה נוספת היא העובדה שתנאים טופוגרפיים אלו לא טושטשו על ידי בניה. מכיוון שמִסלע ההר (קירטון) אינו מתאים לכך. מסיבה זו ההר אינו מתאים  לחקלאות ושימש ברוב התקופות בעיקר לקבורה.

לאור דברים אלו, נדמה כי אין מתאים מהר הזיתים לשמש כהר מקודש בסביבות ירושלים. בדיקה היסטורית של מסורות הקדושה העתיקות בעיר מגלות, כי ככל הידוע לנו, ההר הראשון ששימש כהר קדוש בסביבת ירושלים הינו הר הזיתים.

במתחם של אוגוסטה ויקטוריה גילה גרומסאן דולמן (= מבנה פשוט של שתי אבנים מאונכות שעליהן אבן ראשה מאוזנת, אשר שימש כתא קבורה ומשערים ששימש גם כמקום פולחן), מתקופת הברונזה הביניימית (2200-2000 לפנה”ס). מבנה זו מהווה עדות לכך שאולי התקיים פולחן קדום בהר הזיתים כבר מימי העיר הכנענית. ונסאן פקפק בממצא, אך מאדר נטה לקבלו.

השם “מעלה הזיתים” נזכר לראשונה במקרא בסיפור בריחת דוד מפני אבשלום בנו, ומסופר שם שדוד עולה במעלה הזיתים “עַד הָֹראׁש אֲׁשֶר יִׁשְּתַחֲוֶה ׁשָם לֵאֹלהִים” (שמואל ב טו, לב). לשון ההווה הממושך – “אשר ישתחווה” – מלמד שלא היה זה מקרה חד פעמי, אלא היה זה מקום שבו היה רגיל דוד להשתחוות, רמז לייחוד פסגת ההר למקום תפילה. בעקבות אולברייט זיהה אייל בן אליהו את נוב עיר הכוהנים בין הר הזיתים להר הצופים. אם הנחה זו נכונה, הרי שבנוב עיר הכוהנים שבראש הר הזיתים התקיים מקום תפילה ופולחן שהיה מעין “מקדש זוטא” לאלוהי ישראל, שם קיבל דוד את לחם הפנים מאחימלך הכהן (שמואל א כא, א-י). לפי מסורת חז”ל המשכן שנדד לנוב שכן שם שלוש-עשרה שנה. זו אולי הסיבה שדוד בחר להתפלל לאלוהיו בשעת בריחתו מאבשלום בנו בסמוך למקום שבו התפלל בצעירותו כאשר ברח מפני שאול בנוב שעל רכס הר הזיתים.

אחרי בניין המקדש הפך שלמה את ראש הר הזיתים למקום עבודה זרה: “אָז יִבְנֶה ׁשְֹלמֹה ּבָמָה, לִכְמֹוׁש ׁשִּקֻץ מֹואָב, ּבָהָר, אֲׁשֶר עַל-ּפְנֵי יְרּוׁשָלִָם” (מלכים א יא, ז), והמקום נשאר כך עד לרפורמת יאשיהו במסגרת ביטול הבמות: “וְאֶת הַּבָמֹות אֲׁשֶר עַל-ּפְנֵי יְרּוׁשָלִַם, אֲׁשֶר מִימִין לְהַר-הַּמַׁשְחִית, אֲׁשֶר ּבָנָה ׁשְֹלמֹה מֶלְֶך יִׂשְָראֵל לְעַׁשְּתֶֹרת ׁשִּקֻץ צִיֹדנִים וְלִכְמֹוׁש ׁשִּקֻץ מֹואָב, ּולְמִלְּכֹם ּתֹועֲבַת ּבְנֵי עַּמֹון טִּמֵא, הַּמֶלְֶך” (מלכים ב כג, יג). מכלול העדויות מבסס לדעתי את האפשרות כי הר הזיתים שימש מקום פולחן הן בתקופת הברזל והן קודם לכך. סביר בעיני אף להניח כי פסגת ההר שימשה כמקום המקודש הראשוני של העיר ירושלים.

לסיכום: בשל תכונותיו הטבעיות של הר הזיתים שהוזכרו לעיל, המנשאות אותו באופן בולט כל כך מעל סביבותיו, ובשל העובדה שכמעט מראשית ימיה משמש ההר כבית הקברות של העיר,  הרי לכאורה אין מתאים ממנו בכל האזור לחיבור בין שמים וארץ  מצד אחד ובין ארץ ושאול מן הצד השני.  ולמי שמקומו הוא העיר ירושלים, אין מתאים ממנו לשמש כציר העולם.

להמשך לחלק ב’ הבחירה הלא-טבעית בהר הבית כמקום קדוש

avatar
Photo and Image Files
 
 
 
 
 
 
 
 
Other File Types
 
 
 
 
 
 
 
 
  הירשם  
הודע על

נא בדוק את החיבור שלך לאינטרנט