[fusion_title size=”2″ content_align=”left” style_type=”default”]
כתבת וידיאו-המשוררת זלדה
[/fusion_title]
[fusion_text][/fusion_text]
[fusion_text]במוצאי יום השואה, אור לכ”ח ניסן תשד”ם, הלכה המשוררת זלדה לעולמה. הלכה אל עולמם של הר הזיתים הסלעי ושל עצי הזית הירושלמיים, שהם ‘עצובים וחכמים כאנשים’. הלכה אל בעלה חיים, שנטמן בהר שנים לפניה. נאספה אל תוך מלות שירהּ, שהפך להיות שירו של יום השואה – היום האחרון בחייה: ‘לכל איש יש שם… שנתן לו הים/ ונתן לו/ מותו.’ זלדה לא הותירה אחריה ילדים, אך הותירה שירים שרעננותם רק הולכת וגוברת עם השנים. והותירה קבוצה מסורה של ידידים, שמסרבים – כפי שסירבה היא עצמה בחייה – להפוך אותה לפסל, לסמל, לזיכרון. דמותה של זלדה, שהיא מעבר לכל מה שהצליחה לבטא בשיריה, ממשיכה לגדול עם ידידיה הקרובים בחייהם שלהם, ושירתה – שירת הידידות, שירת השושנה הולכת ונרקמת אל היכלות השירה של כל הדורות.[/fusion_text]
[fusion_text][NB location=”קבר+המשוררת+זלדה”][/fusion_text]
לכרטיס קבר של שיינא זלדה מישקובסקי
0 0 vote
Article Rating