נאום , ראובן ריבלין בטקס יום הזיכרון שנת תשע”א

מיקום הטקס

הוֹרִים, אַלְמָנוֹת,
בָּנִים וּבָנוֹת, אַחִים וַאֲחָיוֹת,
מִשְׁפָּחוֹת אֲהוּבוֹת,
לוחמים יקרים
גיבורי מערכות תקומת ישראל
יַקִּירֵי יְרוּשָׁלַיִם,
קָהָל נִכְבָּד.
בשעת קול דממה דקה
בשעה שבה העם כולו עומד
ומתייחד עם גיבורי החיל
גיבורי מערכות תקומת ישראל
עומדות רגלינו אנו על ההר הזה.
ההר הזה
הר האמונה
הר תחיית המתים
הצופה מול מקום מקדשנו
כבר ראה הכל
וספג לקרבו הכל.
הוא ראה את אברהם
מושיט את המאכלת לעקוד את בנו
ואת המלאך הקורא לו
“אל תשלח ידך אל הנער”.
ושמע זעקת דוד,
האב השכול:
“בְּנִי, בְּנִי, אָבְשָּלוֹם!
מִי יִתֵּן מוֹתִי אַנִי תַּחְתֶּיךָ”.
ההר הזה ראה
את זיתיו נרמסים
תחת רגלי לגיונות זרים
ונצורים ומגינים
לוחמים לחרות ישראל
נאנקים תחת שלטון זר
ולא מוותרים;
יוצאים לגלות
ונשבעים:
“אם אשכחך ירושלים
תשכח ימיני”.
ההר הזה ראה
את הנרצחים בתרפ”ט
ואת עולי הגרדום
ואת גיבורי
מערכות תקומת ישראל,
מגינים בחרוף נפש
על העיר העתיקה
ונסוגים ממנה
רק כדי לחזור
ולשוב אליה לעולם.
אחי ורעי
משפחות יקרות,
לא רק מוות ושכול
ראה ההר כי אם גם חיים,
בימי הבית הראשון
נמשחו המלכים
מזיתי ההר הזה;
ובִּימֵי בַּיִת שֵּׁנִי,
הִשִּׂיאוּ מעליו מַשּׂוּאוֹת,
לְהַכְרִיז עַל רָאשֵׁי הֶחֳדָשִׁים.
גם גיבורי מערכות תקומת ישראל
הקבורים בחלקה הזו
ובתוכם
חֲבֵרִים, אַחִים יְרוּשַׁלְמִים,
שֶׁנָּפְלוּ —
מִי בְּמִלְחֶמֶת יוֹם הַכִּפּוּרִים,
וּמִי בִּקְרָבוֹת הַהַתָּשָׁה;
מִי בְּמִלְחֶמֶת שְׁלוֹם הַגָּלִיל,
וּמִי בַּמַּעֲרָכָה, שֶׁאֵינֶנָּה נִפְסֶקֶת לְרֶגַע,
עַל “רֵאשִׁית צְמִיחַת גְּאֻלָּתֵנוּ” –
בנים הם לדורות
שבאו לחיות בירושלים.
בנים הם לדורות,
שהאמינו שירושלים
היא לא רק סמל לעבר
אלא גם לעתיד;
היא לא רק מקום שמתים בו
היא בעיקר מקום שחיים בו.

זר לא יבין זאת.
מי שרגליו לא הילכו
בין מערות הקבורה ומצבות האבן
של בית החיים הזה,
לא יבין לעולם מהי ירושלים
וכמה עמוקים הם שורשיה,
שורשינו.
זרים יעזו לדבר על
“בעיית ירושלים”!
אבל עבורנו ירושלים
היא הפתרון!
ירושלים היא משאת הנפש,
היא התקווה,
מעיין של חיים ואמונה.
***
משפחות יקרות,
צִלוֹ של היום הזה,
מְלַוֶוה את כולנו,
לכל ימות השנה.
אך עליכן משפחות יקרות,
הוא רובץ, בִּמְלוֹא כובד מַשָֹאוֹ,
מיום זיכרון שֶעָבַר, ועד יום  זיכרון זה;
וּמיום זיכרון זה, עד יום הזיכרון הבא.
ובכן, בַּמֶה נְחַלֵה פְּנֵיכֶם?
מה נאמר, מה נְדַּבֵּר, וּמַה נִצְטַדָק?
הֵיאַך נַצְדִיק עָלֵינוּ את הדין,
את הַקָשָה שֶבַּשָעוֹת,
את הֶאָיוֹם שֶבַּרְגָעִים,
את אותה הדפיקה בַּדֶלֶת,
שאחריה,
דבר לא הָיָה כאשר הָיָה?
לנו אין מילים.
אבל כבר הִקְדִימָנוּ הנביא ישעיהו:
“בִּירושלים תְּנוּחָמוּ”!
הַבִּיטו מסביב, וּרְאו את נחמת ירושלים!
הביטו בַּזקנים וּבַזקנות
הַיושבים בִּרחובותיה,
וּמִשְעַנְתָּם בְּיָדָם, מֵרוֹב ימים!
רְאוּ ילדים וִילָדוֹת מְשַׂחֲקִים בַּסמטאות!
רְאוּ איך העיר “הַחֲרֵבָה מִבְּלִי יוֹשֵב”,
הופכת אט אט ל”עִיר הַמּוֹן גוֹיִים”.
וְהַכֹּל- שֶלָכֶם!
מִנְעִי אם עברייה
“קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה…
כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ ..
וְשָׁבוּ בָנִים, לִגְבוּלָם”.
(בִּזכות החינוך שהענקתם לִבניכם.
בִּזכות הגבורה, וּמסירות הנפש,
שְאַתֶּם נְטַעֲתֶּם בָּהֶם!)
***
בעומדינו בשעה זו
מוּל פְּנֵי חֶלְקוֹת הַגִּבּוֹרִים,
נוֹדִיעַ בְּשַׁעַר בַּת רַבִּים:
לָעיר הָזוֹ יִימָצְאוּ מָגִינֶיהָ!
מִי שְׁנִלְחָם לְמָעַנָה אָז,
כְּשְנֶחְמְסָה בִּידֵי זֵדים,
לֹא יַעֲמֹד מִנֶּגֶד,  גַּם הַפַּעַם.
לֹא נֵשֵׁב בְּחֹסֶר מַעַשׂ
כְּשֶׁיְּבַקְּשׁוּ לְהָרִים יָד
עַל הָעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָהּ יַחְדָּו.
כי לא באנו  לחיות כאן
נתונים לחסדי זרים,
וגזירותיהם.
כי לחרות נולדנו
ולמען חרות ישראל
לחמנו.
וההר העתיק הזה
כי עוד ישוב הוא
ויהיה סמל לחיים
מקום של בניה והתחדשות.
זוהי צוואת הבנים.
יהי זכרם ברוך.

מיקום קבר

טקס יום הזיכרון בפייסבוק

avatar
Photo and Image Files
 
 
 
 
 
 
 
 
Other File Types
 
 
 
 
 
 
 
 
  הירשם  
הודע על

נא בדוק את החיבור שלך לאינטרנט