יוסף וייץ

הנביא יחזקאל ניבא ואמר: “וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל  כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא”. בערבו של חג הסוכות, ימלאו 40 שנה לפטירתו של אחד האנשים שעשה יותר מכל להגשמת חזון נבואי זה.
יוסף וייץ נולד בתחום המושב היהודי ב-1890, בימי הצאר אלכסנדר השלישי. משפחתו התפרנסה מעסקי יערנות, וכבר מינקותו למד להכיר את סגולות העצים. “כמעט מילדותי גדלתי בחיק הטבע

[..], שם כרתי ברית אהבה עם הצומח ולא היה לי צורך בחברה ובאנשים. כי היכן תמצא את החיים בכל עמקם הטבעי [..] אם לא בתוך השדה והקמה בתוך היער ואילנותיו?”
בבחרותו הצטרף לארגוני נוער ציוניים, ובגיל 18 עלה ארצה, והחל לעבוד בכרמי רחובות כפועל פשוט. כרבים מהפועלים באותן השנים, עבר ממקום למקום ומיישוב למשנהו, מתפרנס מעבודת אדמה באשר ימצא. גם הקדחת שמיררה את חייהם של הרבה חלוצים בשנים אלו, לא פסחה עליו.
בשנת 1911 כבר החל וייץ לטעום טעמה של הנהגה ציבורית ונבחר בתור יו”ר הסתדרות הפועלים החקלאיים בארץ ישראל. כאשר נוסדה החברה חקלאית-כלכלית העברית הראשונה בשם “נטעים”, קיבל על עצמו את ניהול הפרדסים שברחובות, ולאחר מכן את ניהול החווה בסג’רה.

יוסף וייץ
מכאן עבר לשורת תפקידים ציבוריים – כחבר בהתאחדות מושבות הגליל התחתון, ולאחר מכן כמפקח על מטעי הקק”ל וההסתדרות הציונית. ב-1921 עלה לירושלים ומשם המשיך במפעלו. בשנת 1932 התמנה למנהל מחלקת הקרקעות של הקק”ל, ותחת הנהגתו פרחה מחלקה זו ונקנו אלפים רבים של דונמים, רבים מהם במקומות שליישוב היהודי לא הייתה דריסת רגל קודם לכן.
אך וייץ לא הסתפק ברכישת קרקע בלבד. “גאולת האדמה- זוהי מהותה של הקרן הקיימת ותפקידה, [..אך] גם לה מטרה והיא: יישובה של האדמה. האדמה לשבת נקנית וביישובה היא נגאלת. ואין קול האדמה העברית נשמע, אלא משעה שבני האומה עולים עליה להחזיק בה ולעבדה, שרק אז היא נהיית אדמה עברית, אדמת האומה”. הוא אשר הטביע בלקסיקון הלאומי והחלוצי את המושג “היאחזות”, לא כתרומה לשפה העברית, אלא כיצירת תודעה. “מה שיש לעשות עתה, הוא לעשות!”
yosef666
כאיש חזון ומציאות גם יחד, הכיר בכך שאסור לחכות עד אשר יישבו את הקרקעות אותם קנה– לא ניתן להשאיר אדמות בּוּר! וכך ניתן האות לייעור המסיבי של הארץ, וכך לדוגמא 4 שנים בלבד לאחר קום המדינה, יוערו 75 אלף דונם. מטרת הייעור היא הקניית חזקה על המקום מחד, והכשרתו למקום התיישבות מאידך. במהלך שנות כהונתו [1929- 1947] נוספו לקק”ל 726,000 דונם אדמה, 4,234,000 עצים, הוכשרו 35,000 דונם ונוסדו 186 ישובים.
שני בניו הראשונים רענן ושרון המשיכו אף הם כאישי ציבור ופעלו בתחום ההתיישבות והיעור. כשהתבשר לו כי נולד לו בנו השלישי בהיותו בסג’רה פרץ בתרועה “יחי עם!”. כך קראו הוא ואשתו רוחמה לבנם. בהיותו בן 28, נפל יחיעם בפעולת פיצוץ גשר א-זיב בליל הגשרים. הוא היה ראשון מבין הארבע עשרה שנפלו באותה לילה. הוא נטמן בהר הזיתים. עוד באותה שנה נקרא הקיבוץ שבגליל “יחיעם” להנצחת זכרו.

לקראת פרישתו מתפקידיו, החל וייץ לחוש לצערו כי הוא כבר אינו נצרך לאומה לעת זקנתו, שהכוחות הרעננים והילדים הצעירים הם ה”יוסף וייצים” של היום. פרישתו באה סמוך למלחמת ששת הימים, שיצרה מציאות גיאופוליטית חדשה. הוא קיווה שיזדקקו לתרומתו, אך גדולה היתה אכזבתו כאשר נודע לו מתוך העיתונות על הפעולות להתנחלות בשטחים שבהן לא שיתפוהו. ביומנו רשם: “נעצבתי על לבי שאני איני נתון לפעולות אלה. אכן סולקתי מהציבור. איני יכול להשלים עם זה, וחיי עתה אינם חיים”.
ביומניו הוא מתאר מפגש עם ידיד ותיק, מהימים ההם, כשפעלו יחד ליישוב הארץ. החבר התלונן מרה על ששוכחים אותו ועל שיש כבר כאלה שאינם יודעים בכלל מי הוא ומי היה. וייץ מתאר כיצד ניסה להרגיעו, ומסכם לעצמו: “ואני למדתי לקח משיחה זו, להיזהר להתרחק ממצב שבו הוא נתון- תביעה להכרה, למפעלים ‘שלו’, כאילו קנייניו הם, ומגיע לכדי ‘נודניקיות’. יוסף וייץהרהרתי בקרבי, אולי גם אני נוהג כך [..]. איני רוצה בכך בשום פנים. ואני הלא משתדל להביט בעיניים פקוחות בתמורות הזמן, המקום והאנשים! רק לא להיות טרדן זקן, ולחיות במציאות של היום ולא בזו שחלפה ועברה לבלי שוב”.
למרות שביקש לא להתרברב במפעלים ‘שלו’, הרי לנו מותר למנותם, ולו רק חלק מהמפעלים בהם היה שותף, יוזם או מייעץ, כגון: הקמת שכונת בית הכרם, ההאחזויות הפלמ”ח, חומה ומגדל, אחת עשרה הנקודות בנגב, הר הרצל, תוכנית הטרנספר והוצאת ספרים רבים לאור בנושאי ההתיישבות וחקלאות.
באגרת לבנו רענן, הוא כותב: “היחס הבלתי אמצעי שיש לי אל הצומח הוא המעורר בי את המרץ והמסירות לעבודתי. והלא אותם הרגעים שאני יכול להקדיש להסתכלות, להקשיב לרחש העצים העשבים, הם היחידים שנפשי מדובבת בהם. מה אוהב אני את שעת השחרית בצאתי מפתח ביתנו אל עולם הצומח שסביבו! אם יש שירה בעולם- מתוכו עולים צליליה”.
בהיותו בן 82 נפטר יוסף וייץ, בערב סוכות 1972, ונטמן ליד בנו יחיעם בהר הזיתים.

avatar
Photo and Image Files
 
 
 
 
 
 
 
 
Other File Types
 
 
 
 
 
 
 
 
  הירשם  
הודע על