חלק ה’ התקופה ההלניסטית וימי בית חשמונאי (333-40 לפנה“ס)

מאת: גבריאל ברקאי ויצחק צוויג

איור 15 .מטבעות עופרת. מרביתם ככל הנראה מימי בית חשמונאי

איור 15 .מטבעות עופרת. מרביתם ככל הנראה מימי בית חשמונאי

בין המטבעות שנחשפו במפעל הסינון נתגלו מספר מטבעות של בית תלמי ובית סלווקוס, מן המאות השלישית והשנייה לפנה“ס. כמו כן, נתגלה שפע של מטבעות החשמונאים מטיפוסים שונים ושל שליטים שונים. בנוסף למטבעות הברונזה החשמונאיים הרגילים, נתגלה גם מספר מצומצם של מטבעות עופרת קטנים, ועליהם טביעות בלתי ברורות )איור 15 .) ידועים כמה טיפוסי מטבעות עופרת שנטבעו על ידי אלכסנדר ינאי, ויתכן שהדוגמאות שעלו בסינון שייכות לקבוצה נדירה זו של מטבעות )ראו: משורר 1997 :48 .)יעקב משורר הכיר רק מטבע עופרת בודד של אלכסנדר ינאי, שנתגלה בירושלים, בחפירותיו של בנימין מזר ליד הכותל הדרומי של הר הבית )משורר, שם(; הוא הניח שמטבעות אלה נטבעו בעבר הירדן.

לתקופה ההלניסטית הקדומה, שייך קלע דמוי גלעין דו-חרוטי עשוי עופרת (מס‘ 9661 איור 16) קלע זה היה כנראה בשימוש הצבא הסלווקי במלחמותיו נגד יהודה המכבי בשנות ה-60 של המאה השניה לפנה“ס. הקלע שנתגלה הוא משופשף, וייתכן שנשא בעבר כתובת. אורכו הוא 37 מ“מ ומשקלו 6.61 גרם. קלעי עופרת מטיפוס זה, שחלקם נושאים כתובות או סמלים, ידועים היטב מארץ ישראל, ונתגלו באתרי קרבות של התקופה ההלניסטית. הם נמצאו בעכו, יבנה-ים )?(, תל דור, תל תנינים והר גריזים )טל 2006 :320-321 ,ושם ספרות נוספת(. שני קליעים כאלה נתגלו גם בחפירות בחצר המצודה שבמערב ירושלים (סיוון וסולר 1994 :114).

איור 16 .קלעי עופרת מהתקופה ההלניסטית, שהיו בשימוש הצבא הסלווקי

איור 16 .קלעי עופרת מהתקופה ההלניסטית, שהיו בשימוש הצבא הסלווקי

ארבעה קלעי עופרת נוספים נחשפו בחפירותיה של קתלין קניון בירושלים. מקורו של אחד מהם בחפירתו של דאגלס טאשינגהם בגן הארמני )טאשינגהם 1985 :64 ,422 :לוח 70 ,34 ,495 :לוח 117 .שם הם יוחסו ללגיון העשירי הרומי(. אלה שנתגלו במצודה ובגן הארמני הם כנראה מזמן המצור של אנטיוכוס השביעי סידטס )133-132 לפנה“ס( על ירושלים, בימי יוחנן הורקנוס הראשון.

בעבודת הסינון נתגלתה ידית אמפורה עם טביעת חותם עגולה של האי רודוס (מס‘ 14488 ;איור 17) על גבי הטביעה מופיע סמל השושן של האי רודוס, וסביבו בעיגול מופיעה כתובת יוונית, שנקראה בידי ג‘ראלד פינקלשטיין: כלומר: ”בשנת

[כהונתו של האפונים] תֵיאַדֵיטוס [בחודש] היאקינטיוס“ . האפונים, במקרה שלנו תֵיאַדֵיטוס, הוא פקיד בכיר שעל שמו כונתה שנת כהונתו. הטביעה תוארכה על ידי פינקלשטיין לשנים 175-170 לפנה“ס, לימיו של אנטיוכוס IV אפיפנס, שבזז את אוצרות המקדש בירושלים, ואף ניסה להנהיג פולחן זר בהר הבית. טביעה זו עשויה להיות קשורה להקמתה של המצודה של חיל המצב הסלווקי בירושלים, שנקראה ’חקרה‘ והיתה ממוקמת בסביבות הר הבית. בנייתה של מצודת החקרה הושלמה זמן לא רב אחרי זמנה של הטביעה שלנו. טביעה רודית זו מצטרפת לכ-1200 טביעות חותם רודיות וטביעות אחרות בידיות של אמפורות מיובאות מאיי יוון, שנמצאו בחפירותיה השונות של ירושלים (אריאל 1990 :13-25). גם בחפירותיו של יגאל שילה בעיר דוד נתגלתה טביעה עם שמו של האפונים תיאידיטוס, אך זו טביעה מלבנית ולא עגולה כמו שלנו (אריאל 1990 :51 ,מס‘ 186).

האפונים תיאידטוס מתוארך על ידי וירג‘יניה גרייס (גרייס 1985 :9) לשנת 184 לפנה“ס, לעומת תיארוכיו הנמוכים יותר בכ-14 שנה של ג‘ראלד פינקלשטיין. בהקשר זה יש לציין שהיו שסברו שמקומה של מצודת החקרה היה בדרום-מזרח הר הבית, בסמוך לאזור שממנו בא העפר שאנחנו מסננים (צפריר 1980). הטביעה שייכת מן הסתם לקנקן )אמפורה( שבו יובא לארץ יין מרודוס, שהיה יין נסך שלא היה כשר לשתייה על ידי יהודים, ושימש אולי את יושבי החקרה (על הנושא ההלכתי ובעיותיו ראו: אריאל וסטריקובסקי 1990 :25-28).

הטביעה הרודית מהר הבית מהווה ממצא מרגש הקשור לקרבות של יהודה המכבי וחילותיו, שנלחמו לטיהורו של המקדש, וחנכו אותו מחדש לאחר כיבושו וטיהורו.

איור 18 .כותרת דורית ככל הנראה מן הסטיו המזרחי של הר הבית

איור 18 .כותרת דורית ככל הנראה מן הסטיו המזרחי של הר הבית

בין הממצאים של שברי החרסים זיהינו שברים נוספים של אמפורות רודיות מן התקופה ההלניסטית, אך לעת עתה נתגלתה טביעה אחת בלבד.

לימי בית חשמונאי שייכת אולי כותרת עמוד עשוייה אבן גיר )מס‘ 13980 ;איור 18 )השייכת למערך הדורי. הכותרת היא חריגה בצורתה, שכן האכינוס שלה קעור ולא קמור כרגיל. הכותרת נשתמרה בשלמותה, וקוטרה כ- 75 ס“מ. לפי קוטרה ניתן לשער שהיא ניצבה בראש עמוד שגובהו היה כ-4 מ‘.

יש לציין שבתמונות שצולמו תוך כדי עבודות הניקוי של המבנה הצלבני שנחשף בחלקו המזרחי של הבור הגדול בחזיתו של מבנה אורוות שלמה, נראית כותרת דורית שבורה )איור 19 ,)שונה בצורתה מזו שנחשפה במפעל הסינון. מקומה של כותרת זו כיום אינו ידוע.

קיימת אפשרות שמקור כותרות אלה הוא בסטיו המזרחי של הר הבית שזמנו ככל הנראה קדום לימי הורדוס, והוא כונה ”הסטיו של שלמה“) יוחנן י כג; מעשי השליחים ג יא. וכן ראו: יוסף בן מתתיהו, קדמוניות כ ט ז; ריטמאייר 2006 :219 .)חלקי מבנים ועיטורים ארכיטקטוניים הם ממצא נדיר בעבודת סינון העפר מהר הבית, שכן פריטים אלה הופרדו מן העפר ונשמרו במהלך

חפירות הווקף בתחומי ההר. רק פריטים בודדים נמלטו מגורל זה ונמצאו על ידינו. תיארוכה של הכותרת לפי מאפייניה הטיפולוגיים הוא קשה, ולא מצאנו לה כל מקבילות מדויקות, אך בכל זאת אנו משערים שהיא שייכת לימי בית חשמונאי.

איור 19 .מבט כלפי צפון אל המבנה שנחשף בצד המזרחי של הבור שנחפר בחזית ’אורוות שלמה‘. במרכז נראית כותרת דורית

איור 19 .מבט כלפי צפון אל המבנה שנחשף בצד המזרחי של הבור שנחפר בחזית
’אורוות שלמה‘. במרכז נראית כותרת דורית

כותרות דוריות קעורות ומעליהן אפריז דורי נמצאו ’בקבר הקומותיים‘, שהיה ברחוב שמואל הנביא מצפון ירושלים )גאלינג 1936 :111-123 .) כותרת דורית עם אכינוס קעור נתגלתה לאחרונה אף באזור הרחוב מימי הבית השני בדרום עיר דוד, בחפירותיהם של רוני רייך ואלי שוקרון )רייך ושוקרון 2002 :62-61 .)כותרות דוריות, אם כי שונות בצורתן, ידועות בירושלים בימי בית חשמונאי ובימי בית הורדוס גם בקבר יסון שבשכונת רחביה, במערת קבורה בסנהדריה, בקבר הכוהנים מבית חֵזיר בנחל קדרון, במבנה שנחשף במנהרות הכותל המערבי ובאתרים נוספים.

פריט ארכיטקטוני נוסף העשוי להיות שייך לסטיו המזרחי הוא שבר חוליית עמוד עשוי אבן גיר, הכוללת את הבסיס )מס‘ 7570 ;איור 20 )קוטרה כ-50 ס“מ )כאמה אחת( וגובהה כ-60 ס“מ. במידה שאכן עמוד זה שימש כחלק מהסטיו המזרחי, יתכן שהיה ממוקם בקומתו העליונה, מכיוון שעמודים בעלי קוטר קטן יותר היו בקומות העליונות.

איור 20 .עמוד מתקופת הבית השני, עם בסיס מכוייר

איור 20 .עמוד מתקופת הבית השני, עם בסיס מכוייר

פריט נוסף השייך כנראה לתקופה ההלניסטית, הוא שבר קטן מן הדופן של קערת חרס שנעשתה בדפוס (מס‘ 6840 ;איור 21) השבר, שגודלו 0.5×3.3 ס“מ מעוטר בתבליט רדוד שבו נראית דמות של סוס מטופף. החרס שחוק מאד, אך בכל זאת ניתן לראות בו את קצהו של חפץ או דמות נוספת שהיתה ליד הסוס. על גבי הקערה הופיע כנראה תאור נרטיבי מן המיתולוגיה היוונית. חרס זה עשוי היה להשתייך לקערה מיובאת מן הסוג הקרוי ’קערות מגאריות‘ (שמוצאן אינו בהכרח ממגארה). זמנן של קערות אלה הוא מן התקופה ההלניסטית הקדומה. בעבודת הסינון נתגלו גם שברים של כלים מטיפוס ’טרה סיגילטה‘, שאף הם היו כלי יבוא מתקופה זו.

איור 21 .שבר של קערה ’מגארית‘ מעוטר בתבליט רדוד של סוס מטופף

איור 21 .שבר של קערה ’מגארית‘ מעוטר בתבליט רדוד של סוס מטופף

לתקופה ההלניסטית שייכות ככל הנראה ארבע משקולות קטנות עשויות זכוכית בעלות בסיס שטוח וצורה של כיפה שטוחה )convex-plano( )מס‘ 1913 ,8553 ,5292 ,9281 ;איור 22 .)חפצים אלה מזוהים לעתים ככלי משחק )גורין-רוזן 2003 :314 ,מס‘ 10–13 ;שפאר 2001 :230 ,236 ,מס‘ 548 ושם מקבילות וספרות נוספת(. משקלם של ארבעת החפצים בהתאמה הוא: 32.0 ,65.0 ,78.1 ו-43.1 גרם, כשהחפץ האחרון שבור מעט. החפץ הראשון עשוי זכוכית בצבע חום-צהוב, השני הוא בצבע כחלחל עם פטינה והשלישי הוא בצבע צהוב.

בין חפצי הזכוכית שנחשפו בעבודת הסינון יש גם מספר שברים, בעיקר שפיות של קערות שנעשו ביציקה בדפוס מזכוכית שקופה בצבע צהוב או כחול. טכניקה זו של יציקת קערות זכוכית בדפוס ידועה בתקופה ההלניסטית (ישראלי וקצנלסון 2006 :420 – 428).

איור 22 .משקולות זכוכית כיפתיות מהתקופה ההלניסטית

איור 22 .משקולות זכוכית כיפתיות מהתקופה ההלניסטית.

התקופה הרומית הקדומה (40 לפנה“ס – 70 לספירה)

המטבעות הרבים שעלו במפעל הסינון כוללים רבים מימי בית הורדוס, מטבעות נציבי רומי ביהודה ומימי המרד הראשון.

איור 23 .שבר גלוסקמה מתקופת הבית השני

איור 23 .שבר גלוסקמה מתקופת הבית השני

במהלך הסינון נתגלה שבר קטן של גלוסקמה מעוטרת מאבן גיר רכה (מס‘ 12609 ;איור 23), שמידותיו 2.9×4.3 ס“מ. הגלוסקמאות שימשו מיכלי עצמות לקבורה משנית, והן אופייניות לירושלים של ימי בית הורדוס (המאה הראשונה לפנה“ס – המאה הראשונה לספירה). על גבי שבר הגלוסקמה מופיע קטע של העיטור הרגיל של שֹושֶנ ֶת (רוזטה) שנעשה בעזרת מחוגה (וראה: רחמני 1994 :37-41 ;קלונר וזיסו 2003 :52 – 56). מציאותו של שבר זה בתוך תחומי הר הבית של ימי הורדוס היא מפתיעה, שכן לא היתה בתקופה זו קבורה בתוך שטח העיר, וודאי שלא בתוך הר הבית. נראה לפיכך ששבר זה נתגלגל להר הבית בדרך מקרה, ואינו מעיד על קבורה כלשהי.

במפעל הסינון נתגלו שברים אחדים של כלים עשויים מאבן גיר קרטונית רכה. בין השברים האלה בלטה שפת קלל (מס‘ 9631 ;איור 24), שהוא מעין חבית אבן גדולה דמויית גביע ענק העומדת בדרך כלל על רגל צרה, שנעשתה על גבי מחרטה (והשוו: יוחנן ב, ו-ז). כלי אבן דומים נפוצים במכלולי ממצא המיוחסים לאוכלוסיה יהודית מימי הבית השני. לפי ההלכה כלי האבן אינם מקבלים טומאה (ראו למשל: ביצה ב ג; פרה ג, ב; עבודה זרה ה יא; כלים ה יא; כלים כב י; אהלות ו א), ולכן מובן שבהר הבית, שבו הקפידו ביותר על ענייני טומאה וטהרה, העדיפו שימוש בכלים אלה. בחפירותיו של בנימין מזר לרגלי כותלי הר הבית מבחוץ נתגלו כמויות גדולות של שברי כלי אבן כאלה (מגן 2002) , והם ידועים היטב גם בחפירותיה האחרות של ירושלים (אביגד 1980 : 127-132 ;קהיל 1992).

איור 24 .שברי כלי אבן מתקופת הבית השני

איור 24 .שברי כלי אבן מתקופת הבית השני

בין הפריטים שמצאנו בסינון היו עשרות פיסות טיח צבעוני מעוטר בטכניקת פרסקו (איור 25), כלומר ציור על הטיח בעודו לח, לשם ספיגת הצבע אל תוך הטיח. בכמה מן השברים נראה עיטור במספר צבעים ושרידי דגמי עיטור. רוב קטעי הטיח נמצאו צבועים בצבע אדום דהוי, דמוי חלודה, הקרוי ’האדום הפומפיאני‘, משום תפוצתו הרחבה בחורבות פומפיי שחרבה בהתפרצות הר הגעש וזוב בשנת 79 לספירה. צבע זה היה אופנתי בימי בית הורדוס וידוע היטב מאתרי ארמנותיו של הורדוס במצדה ובהרודיון. כמו כן ידוע השימוש בצבע זה בבתי האמידים בעיר העליונה של ירושלים (אביגד 1980 :99 ואילך; וביתר פירוט: רוזנברג 2003).

איור 25 .פיסות טיח צבעוני מתקופת הבית השני מעוטרות בטכניקת פרסקו

איור 25 .פיסות טיח צבעוני מתקופת הבית השני מעוטרות בטכניקת פרסקו

במהלך עבודת הסינון נחשפו אריחי אבן רבים שנועדו לריצוף. חלק מן האריחים זוהו בוודאות כלוחות ריצוף ששמשו בטכניקת ’אופוס סקטילה‘ מן התקופה הרומית הקדומה (איור 26) . זיהויים נעשה על סמך זהותם לאריחי אבן לריצוף שנתגלו באתרים אחרים מימי הורדוס: ביריחו, בארמון השלישי של הורדוס (נצר 1999 :45) בעיקר בבניין B70 ,במצדה, בבניין בית המרחץ (פרסטר 1995 :158-161), בהרודיון, בבית המרחץ (נצר 2006 :213-217), בקיפרוס בבית המרחץ (נצר 1975 :56-59) ובמכוור, בבית המרחץ (נצר 2006 :213-217). ריצוף אופוס סקטילה נאה מימי הבית השני נתגלה אף בשטח מ‘ בעיר העליונה של ירושלים (אביגד 1980 :146). אחד מאריחי הריצוף השלמים (מס‘ 15522) מידותיו 24X24 סמ‘, והוא עשוי אבן ביטומן בצבע שחור. הוא זהה במידותיו ובחומר שממנו הוא עשוי, לאריחים מרצפת אופוס סקטילה שנחשפו ביריחו (נצר 2001 :239). מקור האבן הביטומנית השחורה במחצבות במדבר יהודה, בקרבת ים המלח (דונסיל-ווט 2001 :494-495).

איור 26 .לוחות ריצוף ששימשו בטכניקת ’אופוס סקטילה‘ ברחבת הר הבית בתקופת הבית השני

איור 26 .לוחות ריצוף ששימשו בטכניקת ’אופוס סקטילה‘
ברחבת הר הבית בתקופת הבית השני

נמצאו גם אריחי ריצוף אחרים עשויים ביטומן, ואף מחומרים אחרים כמו אבן גיר מקומית קשה בצבע אדמדם )מיזי אחמר( ומאבן צפחה.

טכניקת האופוס סקטילה עשתה שימוש באריחי אבן צבעוניים מקומיים ומיובאים, מנוסרים בצורות גאומטריות שונות ובגדלים משתנים. אריחי ריצוף אלה שולבו יחדיו בהרכבים מגוונים שיצרו דגמים גאומטריים עשירים. בדיקת כתביו של יוסף בן מתתיהו מעלה שטכניקה זו שימשה לעיטור רצפות של מבני פאר בירושלים של ימי הורדוס. בתאור ארמונו של הורדוס שהיה בסמוך למגדלי המצודה במערב העיר, הוא כותב:איור 26

”מי יוכל לתאר את מרצפת הבניינים האלה, אבנים מאבנים שונות ויקרות, אשר הובאו מכל הארצות למכביר“ (מלחמת היהודים ה ד ד).

בתארו את הר הבית כותב יוסף: ”וכל הככר מתחת לרקיע היה רצוף אבני צבעונים, אבנים מאבנים שונות“ (מלחמת היהודים ה ה ב).

נראה שתאורו זה של יוסף מתייחס לחצר החיצונה של המקדש, מחוץ לסורג שהקיף את החצרות הפנימיות ואת המקדש עצמו. אין להוציא מכלל אפשרות שגם בסטוים, בעזרות ובמבנים נוספים שהיו בהר הבית נעשה שימוש באותה טכניקה לעיצוב הרצפות.

גילוי אריחי האבן של ריצוף האופוס סקטילה מהר הבית הוא מן החידושים החשובים של עבודתנו, והוא עשוי לעזור בשחזור המראה והאופי של החצר החיצונה של המקדש. יש בכך משום תרומה להכרות עם המעוף והתפיסה האסתטית, המאפיינים את הארכיטקטורה המונומנטלית של הורדוס, ששיאה היה בהר הבית. יש לציין שבמחקר המקדש והשוואתו לנתונים הארכיאולוגיים מחפירות באתרים מימי הורדוס, החוקרים כמעט ולא נתנו דעתם על הצורה והאופי של הרצפות שהיו בחצרות שהקיפו את המקדש.

למעבר לחלק ו’

avatar
Photo and Image Files
 
 
 
 
 
 
 
 
Other File Types
 
 
 
 
 
 
 
 
  הירשם  
הודע על

נא בדוק את החיבור שלך לאינטרנט