הרב שמעון נתן נטע בידרמן ירושלים-מלעלוב

[fusion_title size=”2″ content_align=”left” style_type=”default” sep_color=”” margin_top=”” margin_bottom=”” class=”” id=””]אם ראשונים כמלאכים[/fusion_title]

מאת: פניני עין חמד

נולד ב-ה כסליו ה’תר”ץ (1929( בטבריה. בימי ילדותו התחנך בתלמוד תורה החסידי ‘חיי עולם’. כבר אז ניכרו בו ניצוצי להט קודש לעבודת השי”ת ולימוד התורה, ובוצין בוצין מקטפיה כשכבר מימי נעוריו התבלט ביראתו המופלגת ובמידותיו התרומיות והנאצלות, ובתפילותיו הנלהבות בסערת אש קודש. נודע בעבודת התפילה בקול תעצומות, ובמידת הענווה והאמת. עבד את בוראו בכל נפשו ומאודו בקדושה וטהרה, ולא עבר עליו חצות לילה בלא “תיקון חצות”. תפילותיו היו מן המפורסמות ביותר. כיתת רגליו למטרות צדקה וחסד, והקדיש מזמנו היקר ועסק במסירות אין קץ בהשכנת שלום בבתי ישראל ובין אדם לחבירו. ברכותיו עשו פרי ורבים פנו אליו ונושעו. בעל רוח- הקודש. כל ימיו נזהר בשמירה מופלגת על כל דבר מאכל שעמד להכניס אל פיו א . יפ לו בשתיית מים מצא מקום להחמיר ולהדר. על המים היה לעבור סינון במסננת. לצורך הדבר התקנו מסננות על ברזי המים ובהעדרם מנע עצמו משתייה. מעשה היה, בשנותיו האחרונות, שבת הרבי עם קהל חסידיו באתרא קדישא מירון לרוב חולשתו הוגשה לו כוס חמין להשיב את לבו. לתדהמת הקרובים, לא חס הרבי על גופו, וסירב בכל תוקף לשתות מאותם מים, משום שלא ראה בעצמו כי יש מסננת על ברז המים שממנו מילאו את המחם. היה נזהר ומדקדק בכל מילה ומילה שעמד להוציא מפיו, אם ראויה להיאמר אם לאו. בכל דקדוקיו וחומרותיו נזהר היה מאוד לבל יגרמו הפרעה לאי מי מהסובבים.

שמעון נתן נטע

פעמים שאף וויתר על הקפדה שנזהר בה רבות, ובלבד שלא יפגע שום בר ישראל בסיבתה. בשנתו האחרונה, הקים בית מדרש לפרחי החסידים שעברו להתגורר בבית שמש. ימים אחדים בטרם נפל למשכב, בישר לחסידי ו ברוב שמחה, כי זכה להשלים את המצווה התרי”ג שבתורה לכתוב ספר תורה מהודר ומפואר. נפטר ב-ד’ אב ה’תשס”ד (2004 .(חי כ-75 שנים. ציונו בהר-הזיתים בירושלים. סבא: האדמו”ר רבי שמעון נתן נטע. אביו: האדמו”ר רבי יעקב יצחק. אמו: מרת חוה שרה (בת הרה”צ ר’ אלתר חיים הלוי שיפמאן שו”ב זצ”ל מח”ס “‘לקוט חיים’, מחשובי חסידי קארלין ומפארי העיר טבריה ומצאצאי ר ‘ יצחק מדראהביטש זיע”א והרה”ק בעל “באר מים חיים” זיע”א). אשתו: בת הגה”ח ‘ר דוב בער הירשמן . מרבותיו: ר’ דוב בעריש וַידנפלד מטשעבין, ‘ר יוחנן פרלוב מסטאלין קארלין. ילדיו: ה אדמו”ר הרה”צ ר ‘ אלתר ישראל מלעלוב-ירושלים (עומד בראש שתי הקהילות – אחת בירושלים והשניה בבית שמש), האדמו”ר ר ‘ יוחנן, ר’ דוד, ר’ חיים, ר’ יוסף, ה”ה משה. מתלמידיו הבולטים: האדמו”ר ר’ דוד טברסקי מראחמסטיקווא בשנותיו האחרונות סבל קשות מכאבים ברגליו, והרופא המליץ על כדורים טבעיים שיש בהם להקל ולשכך מהכאבים . הרבי, שנשמר כל ימיו על הנכנס לפיו, שלח לבדוק את מרכיבי התרופה אם כשרים הם בתכלית ההידור. אחר דרישה, התברר כי אחד הרכיבים נעשה משומן עופות טמאים וכמובן מיאן להסתייע בתרופה. מקורביו , שלא יכלו לראותו מתייסר, הבהילו לביתו את אחד מגדולי ההוראה שפסק כי אין בדבר כל חשש, והוסיף להסביר כי מאחר שנפסלו הרכיבים ואינם ראויים לאכילת כלב, אין איסור באכילתם. אלא שהרבי נותר בסירובו, והמשיך להתייסר בייסוריו. בגילוי לב התנצל ואמר, כי ” אכן מותרים הכדורים למאכל, אך מה אעשה ואני איני מסוגל להכניסם לפ “י . בערב חג הסוכות, החל חשש מקנן בליבו שמא בשל מחלתו יימנע ממנו לקיים את מצוות הסוכה בליל יום טוב ראשון של חג. כאשר ב א מנהל המחלקה אל מיטתו לדרוש בשלומו, נזעק הרבי ושאלו, האם יתאפשר לו לרדת אל סוכת בית הרפואה בליל החג. הרופא שלא היה בקי בהלכות החג ולא ידע על הבדל בין מצוות הלילה הראשון לשאר הלילות, פנה אל הרבי ו’הרגיעו’: “אל תדאגו, שבע ה ימים יש ב ,חג בימים האחרונים וודאי יתאפשר כבר לרדת לסוכה כ. ” אשר שמע הרבי את תשובתו נתמלא צער ודאגה וכדרכו נתעטף בשתיקה כואבת. לאחר רגעים ספורים, החל המוניטור להראות עליה תלולה ומבהילה בדופק הלב עד שסכנה נשקפה לו. הרופא הבכיר, שאך זה עתה שוחח בניחותא , לא יכל להבין את המתחולל לנגד עיניו. אחד ממקורבי הרבי שנכח בשעת מעשה, הבין במה דברים אמורים, ופנה למנהל המחלקה וטען לו כי הדבר קרה בשל סירובו לאשר לו לקיים את מצוות החג. אף כי לא האמין הרופא לדברים, פנה אל הרבי ולחש לאוזנו: ” אם ירצה האדמו”ר בדווקא, יוכל לרדת לסוכה עוד הלילה”. לתדהמת כל הנוכחים, באותו רגע ממש, שב לבו להתנהל במנוחה כאשר היה מקודם. מעשה באברך מבני ירושלים שפקד את נווהו ותינה בפניו על צרת נפשו כי נקלע לחובות כבדים ואין לו לתת לחם לבני ביתו. האברך שסבר כי קרוב הוא וודאי יקבל נתינה מכובדת, התאכזב לגלות בידו שטר של עשרים שקלים מקופלים, ויצא בפחי נפש. רק כאשר בא לביתו נוכח לראות כי הרבי חשב מחשבות כיצד יהיה זה מתן בסתר שלא יבוש האברך, והטמין בתוך השטר הקטן, סכום גדול מאוד. פעם בסעודת ראש חודש נקלע לבית מדרשו של רבינו בחור מבוגר שהיה זקוק לישועה גדולה, וכשעבר בעת אמירת לחיים בירכו רבינו שעד החודש הקרוב תבוא ישועתו, ואכן לחודש הבא בעת סעודת ראש חודש כבר בא הלה לקבל ברכת המזל טוב לאירוסיו. זמן רב לאחר התפילה, היה רושם התפילה ניכר עליו. הטלית שגם בימי החורף הירושלמים הייתה רטובה לגמרי מזיעה של תפילה, כמו הגוף הלוהט כולו ברתחת קודש. מידי יום בסיום התפילה, היה שב על עצמו מראה נוראי של הגוף הקדוש הנופל באפיסת כוחות, כשהוא אינו חדל מלהתנשף בכבדות, כמי שזה עתה סיים עמל מפרך ומשבר. מספר שנים לפני פטירתו, חש שלא בטוב ונאלץ להתאשפז. אחד ממקורבי ו שחרד לשלומו, שאל את הרופא שטיפל בו, לדעת את שלום רבו. הרופא השיבו בהתפעלות: “דעתי אינה משנה, משום שבלאו הכי רבך אינו מתחשב בה . אולם דבר אחד יכול אני לומר לך, כשהוא מתפלל הוא לא נמצא עמנו כלל “. שמונה עשרה שנים לפני פטירתו, עבר הרבי אירו ע לב חמור. הצוות הרפואי שהובהל למקום ביצעו החייאה, ולאחר מכן הורידוהו להבהילו אל בית הרפואה. את הטלית- קטן שנפסלה בשעת ההחייאה החליפו בני הבית באחרת והביאוה לרבי. כמי שמצוי עתה בבית מדרשו שלו וכל זמנו לפניו, נטל הרבי ובחן את ארבעה כנפותיו, עבר בעיון על קשרי הגדילים ובדק את שלמותם. בבדיקה התחוור כי אחת הכנפות חסרה ציצית אחת. משנוכח הרבי בדבר, עצר את האמבולנס ובשום אופן לא נתן להמשיך בנסיעה, עד שהביאו לו טלית חדשה, שנבדקה בקפידה.

צפיה במקור – הרב שמעון נתן נטע בידרמן ירושלים-מלעלוב

0 0 vote
Article Rating