האדמור החלוץ ישעיהו שפירא

מי הוא היה? חלוץ? חקלאי? בנקאי? אולי פוליטיקאי? או עסקן?, ואולי הוא היה רב, אדמו”ר חסיד וצדיק?

ישעיהו שפירא האדמו

ישעיהו שפירא האדמו”ר החלוץ

כדי להבין את הרב ישעיהו שפירא, “האדמו”ר החלוץ”, על כל עושר גווני דמותו ומעשיו, צריך לחדור לשורש עולמו.
כל חייו הוא ניהל מעיניו, כמאמר חז”ל “עתיד אדם ליתן דין וחשבון על כל שראת עינו“.
יש אנשים שהמראות החולפים לנגד עיניהם מנהלים את חייהם. ויש אשר מתוך עומק חייהם מנהלים את כל אשר רואות עיניהם. כזה היה ר’ ישעיהו שפירא. בכל דבר אשר ראה, ידע והשכיל לראות כי הוא בריאה של ד’. כל המציאות היא מעשיו וממילא כל מעשה ומעשה, כל פרק מפרקי חייו השונים שזורים ואגודים בכלל אחד כִּי יַד-ד’, עָשְׂתָה זֹּאת וּקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל, בְּרָאָהּ.
ר’ ישעיהו נולד בשנת תרנ”א כאשר אביו היה בן למעלה משבעים, ונקרא ישעיהו על שם השל”ה הקדוש. בן ארבע היה כשנתייתם מאביו, האדמו”ר אלימלך שפירא מגרודז’יסק. הוא ואחיו רבי קלונימוס האדמו”ר מפיאסצנה הי”ד, נולדו בזקנות אביו מנישואים שניים לאחר שאביהם שכל את בניו הקודמים בחייו.
ר’ ישעיהו גדל בחצר סבו אבי אמו, האדמו”ר מחאנטשין. הסבא, נינו של החוזה מלובלין, היה ידוע באהבת ארץ ישראל. לקידוש היה לוקח את יינות חברת “כרמל’ בלא לחשוש לכשרותם “משום שיינות א”י משומרים הם”. במשך מספר שנים סרב לקבל עליו עול אדמו”רות ולשמש כיורש לאביו, כל שאיפתו הייתה לעלות לארץ ולחיות בה חיי חקלאות. בתרע”ד (1914) בהיותו בן עשרים ושלוש, עלה לבדו לארץ ישראל.
עליה זו עשה בהיחבא, מפחד שהחסידים וקרוביו האדמו”רים ימנעו זאת ממנו. בארץ פגש את הרב קוק, רבה של יפו באותם הימים, והפך אותו לרבו. לימים הוציא ספר מהגותו בנושא אהבת הארץ בשם “ארץ חפץ“.

הכותל המערבי בתקופת עלייתו של ישעיהו שפירא .

הכותל המערבי בתקופת עלייתו של ישעיהו שפירא .

בגלל נתינותו הרוסית גורש חזרה לפולין על ידי הטורקים עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה. בתום המלחמה היה ממייסדי תנועת “המזרחי” בפולין.פעל והטיף בקרב הציבור החסידי לעליה לארץ ישראל. בעידודו הוקמו בפולין שלוש קבוצות חסידיות להתיישבות בארץ.
שתיים מקבוצות אלו הקימו מאוחר יותר את “כפר חסידים” והשלישית את כפר אתא. שפירא שקשה עליו להיות “נאה דורש ואינו מקיים” עלה שנית לבדו לארץ בתר”פ (1920), כשהוא מושך אחריו בדמותו הייחודית בני נוער רבים. הוא חי לבדו בארץ עד תרפ”ד (1924) עקב התנגדותו של חותנו לעליית שאר בני המשפחה. בארץ שימש כראש מחלקת העלייה והתעסוקה של תנועת המזרחי. בראותו את מצוקת הפועלים הדתיים בני העלייה השלישית ואת “החמצת השעה” של אנשי המזרחי שבוששו לפעול למענם, החליט והוביל את הקמת תנועת “הפועל המזרחי”, ואף עמד בראש התנועה כמה שנים. ב”קול קורא של המייסדים” שכתב עם הקמת התנועה כתבו הרב שפירא וחבריו את תמצית משנתו:
“רוצים אנו בחיים של עבודה ויצירה על יסוד היהדות המסורתית.אין אנו יכולים לעסוק רק ברוחניות ולהצטמצם בד’ אמות של הלכה בלבד, ומאידך אין אנו יכולים להסתפק רק בלאומיות חיצונה של לשון וארץ בלבד, ולעזוב את תורתנו שהיא יסוד תרבותנו הלאומית על האופי הלאומי שלנו.

האנייה פרובידנץ. קבוצת נוער הפועל המזרחי מניפה את דגלה על סיפון האוניה. חיפה, 1947

האנייה פרובידנץ. קבוצת נוער הפועל המזרחי מניפה את דגלה על סיפון האוניה. חיפה, 1947

אנו רוצים ביהדות של תורה ועבודה, שעל ידה תבוא היהדות במגע עם הטבע, החיים והלאום ותשוב להיות לא רק מסורה וסמל ירושה בלבד כי אם גם הרגשה חיה פנימית הנובעת מקרב הלב.אנו שואפים לשוב אל החיים העבריים הקדמונים, אל היהדות התנ”כית המקורית המיוסדת על הצדק והיושר ועל המוסר.”
כך ראה את עצמו כממשיך את מהפכת הבעש”ט ומייצר חסידות חדשה. את הקבוצות החדשות של הפועהמ”ז היה מדמה לחבורות המקובלים היוצרים “כתב התקשרות” כאגודת בית אל, כך ראה אותם אגודים בחזון אחד של “תורה ועבודה”, “הרבי של הפועלים” כך היה מכונה ברחובות ירושלים באותה עת.
במסגרת פעילותו נסע לארצות אירופה ולאמריקה מטעם הקרן הקיימת לישראל. בקק”ל נבחר לנשיאות הארגון ובשל יכולתו הארגונית המבריקה נבחר למנהל בנק זרובבל, הבנק של האגודות השיתופיות. למרות היותו פעיל, ברח מעולם העסקנות ונשאר בעיני חסידיו חלוץ אידיאליסט נקי כפים ובר לבב. בשנת תרפ”ד (1924) לאחר ארבע שנות בדידות העלה את בני משפחתו לירושלים אולם גם שם לא שפר עליו גורלו ואשתו נפטרה כעבור פחות משלוש שנים בהותירה אותו מטפל בילדים.

חורבן יהדות פולין

חורבן יהדות פולין

בשנת תרפ”ט (1929) היה ממקימי שכונת בית וגן בירושלים והוביל בשכונה את פעילות ההגנה בשכונה אשר הייתה מרוחקת משאר חלקי העיר.
כשהגיע לגיל 51, החליט לממש את שאיפתו להיות עובד אדמת ארץ ישראל, מכר את נכסיו, עזב את הבנק ואת תפקידיו הציבוריים, ובשנת תש”ב (1942) התיישב במושב הדתי כפר פינס, שם עסק בחקלאות. ביתו בכפר פינס הפך למרכז לעליה לרגל של קהל אוהדיו, והרב שפירא היה עורך “שולחן”, כמנהג האדמורי”ם, ומלהיב את שומעיו בניגונים חסידיים, מהם פרי יצירתו. אחד משיריו הוא השיר “אילו היה לי כח”. נדמה היה שסוף סוף בא אל מקומו והגשמת חזונו, תורה ועבודה.ר’ ישעיהו היה נוהג באחיו הגדול ר’ קלונימוס כמנהג חסיד ברבו, שולח אליו פדיון נפש ופתקאות לברכה. יחד תכננו את עלית אחיו וחסדיו, אשר קנו קרקע בקרבת ירושלים. ככל שנודע יותר ויותר בארץ על גודל השבר והחורבן של יהדות פולין, הלך ר’ ישעיהו ודעך. כאב לו כי לא שמעו לזעקותיו במשך עשרות בשנים לעלות לארץ, כאב לו על כל עולמה של החסידות אשר ממנה ינק את כוחו. בכל עת שהזכיר את אחיו היה פורץ בבכי מר, וכך התפשטה בתוכו מחלת כליות ולב. בקשתו האחרונה הייתה להביאו לקבורה בירושלים וכך בערב יום מתן תורה נחתם הגולל על מסכת רבת פעלים “ויחזו בך ותיק וחסיד, חבר ורבן” (שורה אחרונה מכתוב מצבתו)בנו הרב אלימלך שפירא, היה לימים האדמו”ר לחסידי גרודזיסק-פיאצסנה. בנו, יוסף (יוסק’ה) שפירא כיהן לימים כשר מטעם המפד”ל. הבן של אלימלך הוא הרב קלמן מנחם שפירא האדמו”ר לחסידי גרודזיסק – פיאצסנה ברמת בית שמש.

By |2017-05-16T13:30:11+03:00יום שלישי,19 ינואר , 2016|Categories: חדשות|Tags: |0 תגובות
avatar
Photo and Image Files
 
 
 
 
 
 
 
 
Other File Types
 
 
 
 
 
 
 
 
  הירשם  
הודע על

נא בדוק את החיבור שלך לאינטרנט