מבוא

מאת: מיכאל בראור

‘ירושלים עיר יחידה בעולם, שבה ניתנה זכות בחירה גם למתים’ (יהודה עמיחי)

אנו רגילים לחפש עדויות ארכיאולוגיות והיסטוריות במקום שבו חיו הדורות הקודמים, ובדין הוא, שהרי היכן נחפש עדויות לחיים אם לא במקום שבו חיו? אך בכך אנו מחמיצים מקור מידע חשוב – הנקרופוליס, עיר המתים. בניגוד לעיר החיים הדינמית והמשתנה תדיר – ובכך מוחקת מדי יום את עדויות האתמול – הרי שעיר המתים היא סטאטית ובלתי משתנה, והעדויות מצטברות בה ונותרות על מקומן. הקברים מלמדים אותנו על עולמם של החיים זמן רב אחרי שהחיים עצמם כבר אינם.

במחקר הסוציולוגי והאנתרופולוגי מקובל שהקבורה משקפת את החיים – את תפיסת עולמם, תרבותם, עושרם החומרי ואף את הארכיטקטורה והאופנה שרווחה בעולמם (לעתים נדמה שהמתים עצמם כמעט זניחים בכל האמור בקבורה). במילותיו של גבריאל ברקאי: “…הקברים נעשו על ידי האנשים החיים, והם נועדו בעיקר עבורם ועבור הדורות הבאים, כמעין ביטוי פיסי להמשכיות הדורות. עיקר ענייננו בקברים אינו עם המתים, כי אם היות הקברים אספקלריא שבה משתקפים היבטים שונים מעולמם ומאורח חייהם של אוכלוסי הארץ בעבר”.

כיוון שכך, קהילה המתייחדת בסגנון הבנייה שלה תתייחד גם בצורת הקבורה שלה. דוגמה יפה לדבר נמצאת בזיקה ובדמיון הקיימים בין בתי המגורים לבין מערות הקבורה בימי הבית הראשון. יגאל שילה הציע ש’בית ארבעת המרחבים’ הוא צורת בנייה המייצגת 3 אברהם פאוסט עמד על הדמיון של מערות הקבורה את החברה הישראלית (איור 1). מימי הבית הראשון לבתי ארבעת המרחבים (איור 2).

גם בימי הבית השני אפשר לראות זיקה ודמיון בין צורת המגורים לבין אופני הקבורה. בתי המגורים הירושלמיים התאפיינו בעיטורים הלקוחים מהעולם ההלניסטי והרומי אך קיבלו גוון יהודי מקומי, שעיקרו היעדר דמויות אדם ובעלי חיים והתמקדות בעיטורים צמחיים וגיאומטריים. כך גם מערות הקבורה מימי הבית השני, וכן הגלוסקמאות והסרקופגים שהופיעו אף הם באותה תקופה, מתאפיינים בעיטורים על פי אותם דגמים המאפיינים את

בית אוצר בדלפי, יוון

בתי המגורים והבנייה הציבורית, ואף בהעתקה שלמה של חזיתות מבנים למערות הקבורה ולעיטורי הגלוסקמאות. דוגמאות בולטות לתופעה יש במונומנטים הגדולים בנחל קדרון: יד אבשלום, קבר בני חזיר וקבר זכריה (ראו איורים 3-4)

במאמר זה אפתח פתח להבנה של בתי הקברות כראי לעולמם ולתפיסת עולמם של החיים; אראה כיצד הדברים באים לידי ביטוי בימי הבית הראשון ובייחוד לאורך המחצית השנייה של ימי הבית השני, תוך התמקדות בשינויים שחלו במנהגי הקבורה ובסיבותיהם האפשריות; ואסיים בהתבוננות מעמיקה במצבות הקבורה שבנחל קדרון, הממחישות בפנינו את שיאם של השינויים שהתרחשו בתפיסת עולמה של החברה הירושלמית ערב החורבן, ואולי אף מנבאים אותו.

מנהגי הקבורה בימי הבית הראשון והשני

מערות הקבורה מימי הבית הראשון מתאפיינות בחדר חצוב בסלע המשמש את קוברי המת ומלוויו. בתוך החדר חצובים משכבים, על פי רוב בצורת ח’ סביב החלל המרכזי, על פי המודל של בית ארבעת המרחבים. ברוב המערות יש חלל חצוב מתחת אחד המשכבים המשמש כבור איסוף לקבורה משנית של עצמות המתים לאחר ליקוט (בור זה מכונה 5 מאספה)

דוד אוסישקין חילק את מערות הקבורה לשלושה טיפוסים, הנבדלים בזמן חציבתם ובצורתם אך זהים בתכניתם הבסיסית ובדרך השימוש בהן: מערות בעלות תקרה גמלונית (החל מהמאה התשיעית לפנה”ס); מערות בעלות תקרה שטוחה (המאה השמינית לפנה”ס, ובהן מערת ‘אשר על הבית’) מערות בעלות מאפיינים משולבים או מיוחדים (המאה השביעית וראשית המאה השישית לפנה”ס, ובהן ‘קבר בת פרעה’).

גלות עם ישראל מארצו (במאות 8-6 לפנה”) וחורבן הבית הראשון הובילו להרס המסגרות הדתיות והתרבותיות ולטמיעה בארצות הגויים. עם זאת, חלק ניכר מגולי בבל שמרו על זהותם הדתית והתרבותית וביקשו לשוב לציון. כאשר נחמיה מבקש את רשותו של אחרתחשסתא מלך פרס לשוב לירושלים הוא מנסח אותה במילים

מַדּוּעַ לֹא-יֵרְעוּ פָנַי אֲשֶׁר הָעִיר בֵּית-קִבְרוֹת אֲבֹתַי חֲרֵבָה וּשְׁעָרֶיהָ אֻכְּלוּ בָאֵשׁ… אִם-עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב וְאִם יִיטַב עַבְדְּךָ לְפָנֶיךָ אֲשֶׁר תִּשְׁלָחֵנִי אֶל יְהוּדָה אֶל עִיר קִבְרוֹת אֲבֹתַי וְאֶבְנֶנָּה (נחמיה ב’, ג-ה).

מפתיע לגלות כי נחמיה לא מתאר את ירושלים כ’עיר האבות’ או ‘עיר המקדש’ או ‘עיר מגורי אחיו’ אלא כ’עיר בית קברות אבותי’. הבחירה של נחמיה להגדיר את ירושלים דווקא כמקום קברי האבות מלמדת שהקבורה מילאה תפקיד מרכזי בהגדרת הזהות, והשיבה אל הקברים יש בה משום שיבה אל האבות הקבורים בהם. אכן, כאשר אנו מפנים מבטנו אל מערות הקבורה אנו מגלים המשכיות במקום הקבורה ובצורת הקבורה: ראשית, הקבורה 6 נוסף על כך, במספר מערות מימי הבית הראשון נמצאו במערות נמשכת ואף רווחת יותר. 7 עדויות לשימוש חוזר ואפילו רציף )דהיינו, גם לאורך תקופת הגלות( עד ימי הבית השני. גם מעבר לשימוש החוזר – ניתן להצביע על כך שמבנה המערות של ימי הבית השני מבוסס על זה של ימי הבית הראשון.

הרצון לשוב אל ‘קברי האבות’, השאיפה להחיות את העבר המפואר והממצא הארכיאולוגי המעיד על המשכיות במערכות הקבורה, מלמדים כי הגלות לבבל לא הובילה לשינויים בדפוסי הקבורה, זאת לעומת התקופה ההלניסטית שבה אנו עדים לתמורות משמעותיות בדפוסי הקבורה המעידות על שינויים תרבותיים.

לחלק ב’ תמורות בקבורה בימי הבית השני: המעבר מקבורה משפחתית לאישית

avatar
Photo and Image Files
 
 
 
 
 
 
 
 
Other File Types
 
 
 
 
 
 
 
 
  הירשם  
הודע על

נא בדוק את החיבור שלך לאינטרנט