בעל הספר ה”אבן ספיר” רב, סופר, תייר וחוקר

[fusion_title size=”2″ content_align=”left” style_type=”single solid” sep_color=”” margin_top=”” margin_bottom=”” class=”” id=””]יעקב אבן ספיר[/fusion_title][fusion_text]רב, סופר, תייר וחוקר.
מאת: שרה ברנע
בבית הקברות בהר הזיתים בחלקת הפרושים הישנה בין מצבות רבני ה”ישוב הישן” מצויה מצבת אבן פשוטה עליה חקוקה כתובת צנועה שאינה מספרת ואינה מזכירה דבר על מפעליו ומסעותיו של האיש הטמון מתחתיה.

ר’ יעקב ספיר שהיה הסופר של ה”חברה קדישא” של עדת הפרושים (האשכנזים) ניסח כתובות רבות וארוכות על גבי מצבות הנפטרים, אך לא זכה שישיבו לו כגמולו- מעשיו וכתביו הם הם זכרונו.

ר’ יעקב בן נתן הלוי ספיר נולד בעיר “אושמיאני” במחוז וילנא בשנת תקפ”ב (1822). בן עשר עלה לארץ ישראל עם הוריו שנמנו עם עליית תלמידי הגר”א. בהושענא רבה תרצ”ג התיישבו הוריו בצפת אך כעבור שנתיים הוא התייתם מאביו ואמו.
בשנת תקצ”ד היה הנער היתום עד לביזה – בפרעות בישוב היהודי בצפת בעת “מרד הפלאחים”. הוא ברח לכפר זייתון הסמוך וכך תיאר בכתב את ניסיון ילדותו: “וישבנו שמה ארבעים יום באימת מוות בידי השודדים.
רכושנו לנגדנו בידי זרים, ולא האמנו גם בחיינו, והציגונו עירום ועריה, כי גם בגדינו הפשיטו מעלינו והריקו כל אשר בביתנו ולא השאירו פכים קטנים דלת וחלון”.
לאחר רעידת האדמה בצפת (1837 ) עבר לירושלים, שם נשא לאישה בגיל חמש עשרה את בתו של ר’ שלמה זלמן הכהן מראשי עדת הפרושים.
בירושלים שימש כמלמד בתלמוד תורה  “עץ החיים” וכמזכיר וסופר לעדת הפרושים.
איש העולם הגדול היה ר’ יעקב  “מהמעולים שבנוסעים עיניו פקוחות לרווחה לראות כל דבר שכדאי לראותו, ואוזניו קולטות כל שמועה שכדאי לשמעה אין דבר אשר יקל בעיניו להסתכל בו ומלתארו בפרטי פרטים איש שאינו נרתע מסכנה ומהרפתקאות תלמיד חכם בקי בספרותנו..” (אגרות א”י ,א. יערי עמ’ 423).

בשנת תקנ”ח (1858) נשלח כשד”ר להודו ואוסטרליה לאסוף כספים לבנין ה”חורבה“, בדרך  נפל קרבן למעשה מרמה של אחד הערבים ומחמת המחסור בכסף נאלץ להישאר בתימן “ואלוקים חשבה לטובה …. ומתימן שאבתי ידיעות רבות וחמודות והשגתי הסגולות תקוות נפשי וגם שכר טוב בעמלי…“. ושכרו שהביא את בשורת יהודי תימן לישוב היהודי בארץ ישראל.

את חלקו הראשון של ספר מסעותיו “אבן ספיר” הקדיש ליהדות תימן ובו תיאר בפירוט את תולדותיהם מעמדם אורח חייהם ומנהגיהם.
בשנת תרמ”ב (1882) עוד זכה לראות בעיניו את עליית “אעלה בתמר” של יהודי תימן לא”י, ואולי עוד הספיק לראות כמה מהבתים הראשונים שנבנו לתימנים בכפר השילוח בשנת תרמ”ה, זאת לאחר שתקופה ארוכה  נאלצו אלו להתגורר בכוכים ובמערות אשר בסלע כי איש לא דאג להם בבואם לארץ. בו’ תמוז תרמ”ה עלה למרומים . בשנת תש”י (1950) הקימו יהודים עולי תימן מושב בפרוזדור ירושלים, המושב נקרא “אבן ספיר” על שם ספרו.

מיקום קבורה של רבי יעקוב אבן ספיר[/fusion_text]