האדמו”ר מלעלוב זצ”ל

מאת: פניני עין חמד

האדמו"ר מלעלוב זצ"ל

האדמו”ר מלעלוב זצ”ל

נולד בשנת ה’תרצ”א ( 1930(. בילדותו למד תורה בת”ת “חיי עולם” ולאחר מכן התעלה במדרגות התורה והיראה בישיבת “שפת אמת”. גאון בתורה. חסיד. כל ימיו שקד בתורה הקדושה. סגפן עצום. בין השנים ה’תשל”ג ל- ה’תשמ”ז (1986-1972 (טס לקראון-הייטס שבארה”ב, שם למד תורה מתוך הדחק. עם הסתלקות אביו בשנת ה’תשמ”ז (1987 יק) בלו עליהם חסידי לעלוב את מרותו. הנהיג את עדת מרעיתו והחדיר בהם תורה ואהבת השם יתברך. אלפים נהרו לפתחו לקבל את עצתו וברכתו.

כל ימיו זעק על המכשלה של הדיבור בעת התפילה. עד היום רבים המקבלים על עצמם עניין זה רואים ישועות ונפלאות בכל העניינים. אין ספק , כי הרב מסר את נפשו למען עם-ישראל וידע את מועד פטירתו. בסעודה שלישית של שבת שובה הרב חזר 5 פעמים על המשפט שלוקח על עצמו את חטאי עם ישראל ומוסר את נפשו עליהם. לאחר מכן התעניין איזה יארצייט יש ביום- הכיפורים, ואיש לא עמד על סודו. כאשר עלה על יצועו – לראשונה לא הכין מים לנטילה כדרכו בקודש, קרא קריאת שמע וביקש מהמשב”ק ר ‘ שמחה קרקובסקי , שיסדר לו את הכיפה, ובאופן חריג ביקש ממנו ליישר את רגליו על המיטה, דבר שמעולם לא ביקש. כידוע ליודעי ח”ן, יש עניין מיוחד לסדר את הגוף לקראת יציאת הנשמה. הרב סימן בתנועת יד נחרצת למשב”ק לצאת , ואז הצדיק נתבקש לבית- עולמו. נפטר ביום הכיפורים, י’ תשרי ה’תש”ע (2009). חי כ- 79 שנים. ציונו בהר הזיתים.

אביו: אדמו”ר רבי משה מרדכי. בניו: ר’ אהרן , ר’ אליהו ור’ יעקב. אחיו: אדמו”ר רבי אברהם שלמה, אדמו”ר רבי אלטר אלעזר מנחם, אדמו”ר רבי דוב ואדמו”ר רבי פינחס יצחק. סבא: אדמו”ר רבי שמעון נתן נטע. מספריו: הר בשן – על הרמב”ם.

כל חבריי שנישאו בפרק הזמן בו אני נישאתי כבר היו הורים לילדים, ערכו בריתות וקידושים והובילו עגלות ילדים ברחובה של עיר. רק אנו נשארנו מאחור. עוד שנה ועוד שנה ו , כבר שנים אחדות חלפו מאז עמדנו תחת החופה ועדיין לא נפקדנו. השקענו אלפים רבים של דולרים בטיפולים רפואיים, אך הם לא הצליחו. מדי פעם היינו מתבשרים “בשורה” שפצעה את לבנו כי הטיפול שוב לא הצליח. אבל עוד היינו חדורי ותק ,וה כי יום יבוא וניוושע. לאמונה החזקה שלנו היה אחראי מלאך, והוא האדמו”ר מלעלוב, שכל הזמן עודד ויעץ לנו להמשיך בטיפולים למרות האכזבות הגדולות כיוון שהטיפולים הללו מאד יקרים , ומניין לו לאברך כולל כמוני אלפי דולרים, נכנסנו לחובות, אך מה לא עושים למען ילדים.

האדמו"ר מלעלוב זצ"ל

מצבת האדמו”ר מלעלוב זצ”ל

מדי פעם ספגנו עוד סטירת לחי מצלצלת וכואבת בדמות תשובה שלילית נוספת, אבל קיבלנו הכול באהבה. האמנו , כי בסופו של דבר נזכה בפיצוי הולם על כל הצער והסבל. והנה יום אחד זה קרה. בתום סדרת טיפולים ממושכת ויקרה, כרוכה בהרבה ייסורי גוף ונפש. אבל היינו מוכנים להכ ,לו ובלבד שנוכל לברך סוף סוף על המוגמר. לא אשכח את היום בו ביקרנו אצל פרופ’ דור בתל אביב, מגדולי המומחים בארץ בתחום, אם לא הגדול מכולם, והלה הטיח את האמת בפרצופנו: “חבל על כל הכספים העצומים , שאתם משקיעים בטיפולים היקרים האלו! לא תוכלו ללדת ילדים. חבל על כל המאמץ שלכם “. היינו המומים וכמעט התעלפנו מול המילים הכואבות, פוצעות הלב. אך הרופא, כדרכם של רופאים, חשב לנכון לומר את דעתו הרפואית המקצועית , כדי שנחדל לשגות באשליות. “תשמעו” יעץ לנו לקינוח בהוסיפו לזרות מלח על פצעינו. “התור לאימוץ ילדים ארוך וממושך ויכול לארוך שנים. הירשמו כבר עתה כדי שתוכלו לאמץ ילד”.

מתל אביב נסענו הישר לבני ברק אל שיכון ה’. נכנסנו לחדרו של הרבי הקדוש מלעלוב זיע”א , כמי שנכנס לחדר טיפול נמרץ, ואך עמדנו מול מבטו הרחום והחנון פרצנו בבכי מר. בכי שניקז לתוכו סבל, ציפיות שהתנפצו, אכזבות קשות ומפח נפש של שנים. את כל הצער והמרירות שפכנו באותו בכי , שבכינו בחדרו של הרבי מול עיניו הטהורות. באהבה רחימאית אין קץ, כמו אב אוהב פנה אלינו הרבי זצ”ל ואמר לנו במילים פסקניות. “אל תעשו יותר מאומה, ואל תדברו עם אף אחד חוץ ממני בעניין זה. עם שום אדם, ותכנסו אלי י מיד אחרי החגים.

למחרת שמחת-תורה נכנסנו לחדרו, ואז אמר הרבי זצ”ל את המילים הבאות: “כל זמן שהפרופ’ והרופאים נתנו תקווה , אמרתי לכם , שתלכו לטפל בעניין. אך לאחר שהפרופסור בעצמו אומר , שאין שום תקווה זה לא תפקידו”. ופתאום, לנגד עינינו הנדהמות קם הרבי מכסאו בסערת נפש בלתי אופיינית וצעק לעברנו ” : בקרוב תבשרו לי בשורות טובות! .” לאחר שבועיים ! התברר , כמה קצרה ידם של הרופאים, ואז התגלה , כמה ארוכה ידו של הקב”ה. נושענו באופן על טבעי, וביום י”ז בתמוז אותה שנה נולד בננו הבכור ישראל. בהכוונתו של האדמו”ר שיעץ לי לקרוא לו ע”ש הבעש”ט הקדוש זיע”א. היינו המאושרים באדם , לאחר שזכינו לפרי בטן. אך יש ופילס ר זה עוד המשך מפתיע.

עברה שנה ועוד שנה, והנה בליל יום כיפור, עלה הרבי הקדוש בסערה השמימה. אם כולם הרגישו כיתומים, אנו חשנו עצמנו כיתומים כפולים ומכופלים. הרבי היה המשענת שלנו בתקווה לילד נוסף , והנה איננו כי לקח אותו אלוקים! בערב חג השבועות ה’תש”ע, עלינו לציונו הקדוש בהר הזיתים כשאנו מסתמכים על מאמר חז”ל “גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם”. לקחנו עמנו את בננו שרוליק , שהיה כבר ילד בן כמה שנים, וכל הזמן היה שואל , במה שונה הוא מכל חבריו , שלהם יש אחים קטנים, ורק הוא בן יחיד .

עמדנו על ציונו הקדוש בהר הזיתים , כשאנו נושאים תפילה משתפכת ממעמקי הלב, אבל הגדיל לעשות בננו הקטן שרוליק שבכה מרה מקרב לב ” : מדוע שונה אני מיתר חבריי, להם יש אחים קטנים , ורק לי אין עם מי לשחק?! אני רוצה אח קטן” , פילחה בכייתו את הדממה. באותו רגע ידענו שנושענו. במה שעוסק האדם בעולם הזה , עוסק הוא גם בעולם הבא . מן המפורסמות היה צערו וכאבו של הרבי זיע”א בחייו לצערו של ינוקא , וכמה התכרכמו פניו לשמע קול בכייתו של ילד קטן. ידענו , כי כמו בחייו, גם עתה לא תוכל נשמתו הטהורה של הצדיק לשמוע את קול בכיו של הילד הפעוט בלא להיעתר לו. ווא מנם זמן קצר אחרי כן נושענו בשנית.

אך הנה החלו מתגלות בעיות קשות וחרדה נכנסה בלבנו, שמא כל עמלנו ירד לטמיון. או אז החלטתי לעלות על ציונו הקדוש של הרבי ושם לקבל על עצמי את הדבר שהיה נקודת לבו: לא לדבר כלל בשעת התפילה וקריאת התורה! ידעתי כי דבר זה היה חשוב בעיניו עד מאד וכל השנים עשה הכול עד שהצליח להטביע את חומר האיסור בדמה של עדתנו הקדושה, וכיון שכך, אם אקבל על עצמי קבלה כזו , ובו דאי איוושע. עליתי על ציונו הק’ ושם עשיתי כפי שאמרתי וקיבלתי על עצמי את הקבלה האמורה ומאז ב”ה שומר אני עליה בכל כוחי. אשתקד ביום כ’ אדר א’ ה’תשע”א, הכנסתי בבריתו של אברהם אבינו ע”ה את בני השני, שמעון נתן נטע, לאורך ימים טובים.

[mymaps location=”31.774719143821315,35.24125607684255″ info=”קברו של האדמו”ר מלעלוב זצ”ל” ]

 

[NB location=”31.774719143821315,35.24125607684255″]
avatar
Photo and Image Files
 
 
 
 
 
 
 
 
Other File Types
 
 
 
 
 
 
 
 
  הירשם  
הודע על

נא בדוק את החיבור שלך לאינטרנט