האדמו”ר הנרצח מרדכי טברסקי

[fusion_title size=”2″ content_align=”left” style_type=”default” sep_color=”” margin_top=”” margin_bottom=”” class=”” id=””]אדמו”ר הנרצח מרדכי טברסקי [/fusion_title][fusion_text]
ירושלים 1903

ירושלים 1903

כינויים שונים ומשונים נוצרו לאדמו”רי החסידות במהלך הדורות, “האוהב ישראל“, “המלאך“, “הסבא קדישא” ואפילו “הינוקא” – תינוק.

רבים האדמו”רים הטמונים בהר הזיתים, אולם ייחודי במותו ואף בהנהגות חייו הוא ר’ מרדכי טברסקיהאדמו”ר מרחמיסטריבקה” הוא “האדמו”ר הנרצח”.

ר’ מרדכי טברסקי נולד בשנת ת”ר (1840), כבן שני של האדמו”ר ר’ יוחנן טברסקי מרחמיסטריבקה, שם גדל ונשא לאשה את בתו של ר’ דוד’ל מטולנא. כבר בחיי אביו החלו להתקבץ סביבו חסידים ואנשי מעשה, ולאחר פטירת אביו בתרנ”ה (1895), מילא את מקומו באדמו”רות. בשנת תרס”ו (1906), בגיל שישים ושש, החליט ר’ מרדכי להיות הראשון מבין אחיו לעלות לארץ והשאיר את בנו כאדמו”ר תחתיו. בבואו לארץ החליט לחדול מהנהגת חסידים ולהתנהג כאדם פרטי, והיה מוכר בתור ‘האדמו”ר ר’ מוטילי מרחמיסטריבקה’.
מכריו ואוהביו דאגו לסדר לו תמיכה כספית נאה, אך ר’ מרדכי נטל רק את הנחוץ לו לקיומו, ובכל ערב חג חילק את מותר הכסף לכמאתיים עניים. אולם גם בירושלים המשיכו לשחר לפתחו חסידים, ואף מאנשי ירושלים “החופשים בדעותיהם” שהתפעלו למצוא אדמו”ר המתרחק מגינוני הרבנות, ובעל ידע לא מבוטל בענייני העולם הזה. ר’ מרדכי אהב את ארץ ישראל אהבה עזה, ומעת עלייתו לארץ, סירב לעוזבה.

דרכון עותומאני

דרכון עותומאני

אף בימי מלחמת העולם הראשונה, כשהפצירו בו מקורביו לחזור לחו”ל, הגיב “מוטב לי לסבול ובלבד שלא אצטרך, חס וחלילה לעזוב את הארץ”. בשונה מיהודים רבים שחששו מלוותר על נתינותם הזרה שהקנתה הגנה רבה בארץ ישראל תחת השלטון העותמאני, וויתר ר’ מרדכי על נתינותו ו”התעתמן”, וכך מנע מעצמו את גזירת הגירוש בתור נתין אויב, ונשאר בירושלים כל ימי המלחמה הקשים ונשא עם הציבור בכל ייסורי הרעב והמחלות. עם כיבוש ירושלים בידי הבריטים, הגיש ר’ מרדכי ציור מעשה ידיו לגנרל אלנבי, תוך שהוא מתנצל שעקב גילו המפולג, אין הוא יכול להצטרף לגדוד העברי, ובנתינת ציור זה הוא מרים את תרומתו למלאכת שחרור המולדת. ציור זה היה אחד מתוך פרטי אמנות רבים שהאדמו”ר הכין במו ידיו. כבר בצעירותו הורה לו אביו להקדיש זמן מה כל יום לענייני העולם הזה בכדי שלא ישקע מוחו בדביקות מרובה.
ר’ מרדכי הצעיר התמחה בהנדסת חשמל, ושלח ידו גם באמנויות, והיה מגלף חפצי נוי בכסף ונחושת בכישרון רב. בשנת תר”פ (1920) חלו חג הפסח וחגיגות נבי מוסא באותה עת. הערבים, בשובם מנבי מוסא לירושלים, פרצו אל רחובות היהודים, השתוללו, הרסו שרפו ותקפו את שכניהם היהודים, אנסו ורצחו. את ר’ מרדכי מצאו הולך ברחוב בעיר העתיקה בדרכו לכותל המערבי עם משמשיו, והתנפלו עליו ופצעוהו.בתחילה התאושש מפצעיו אולם סירב לברך “הגומל” באומרו “איני יודע אם צריך אני לברך את ברכת ״הגומל״, ראשית מפני שמסופקני אם אשאר עוד בחיים אחרי המכות הנוראות שקבלתי בעת הפרעות, ושנית המכים לא היכו אותי כי אם באשר יהודי אני והעם היהודי עוד טרם נרפא ממכותיו הנוראות שקבל בימי הפרעות” , ור’ מרדכי גסס מפצעיו למשך כחודש, ובי”ז אייר נפח את נשמתו.
בעת הלווייתו הוכרז על ביטול מלאכה ברחבי העיר, והספידוהו רבנים מכל קצוות הקשת – הרבנים קוק, זוננפלד ודיסקין, וכחמשת אלפים איש ליוו אותו למנוחתו האחרונה, לחלקה שקנה בהר הזיתים, שם נקברו לאחר מכן גם אחיו האדמור”ים לבית רחמיסטריבקה וטולנא. בתקופת שלטון הירדני נהרסו כל המצבות בחלקה, וכיום ניתן לראות באוהל רחמסטריבקה רק את המצבות המשוחזרות של האדמו”רים, אולם בפינה ניצב לו שבר של מצבתו של ר’ מרדכי, שנחקקה על עמוד מבניין עתיק. ר’ מרדכי היה תמה על המשכימים לפתחו באומרו “אינני בעל תפילה , אינני מנגן ואינני אומר תורה, אבל הנני מקבל עלי כל יום לפני התפילה מצות ‘ואהבת לרעך כמוך’ ואני אוהב כ”א מישראל וממילא גם הם אוהבים אותי”. דמות דיוקן זו ניכרת בחותם הכסף שעשה לעצמו “מרדכי טווערסקי, גימטרי’ כמים הפנים אל פנים כן בלב האדם לאדם” תודות לרב דוד רוסוף אשר פרטים רבים לכתבה נלקחו מספרו “קדושים אשר בארץ”, המספר על דמויות הרבנים הטמונים בהר הזיתים.


מקום קבורתו של האדמו”ר הנרצח (מרדכי טווערסקי)[/fusion_text]

מתוך האתר ‘מצבות מספרות‘ בעריכת עודד ישראלי

0 0 votes
דירוג מאמרים
הירשם
הודע על
guest
0 Comments
Inline Feedbacks
View all comments

שתפו:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print

תוכן עניינים

חפש קבר

נא בדוק את החיבור שלך לאינטרנט