פניני עין חמד | פרשת נח | א’ חשוון תשע”ה | גיליון 504

האדמו”ר רבי ישראל שפירא זצ”ל מבלז’וב- נולד בעיר ריישא שבגליציה בחודש מרחשון ה’תר”ן (1839).

מילדותו הגה בתורה בשקידה ובדבקות ובגיל בר-מצווה כבר הוסמך לרבנות.

בתחילת דרכו התמנה לרבנות בפעם הראשונה בחייו בעיר פרוכניק שבגליציה. עם פטירת אביו בשנת ה’תרצ”א ( 1930 ), ויתר רבינו לאחיו הרב אליעזר שפירא בעניין ההתמנות לרבנות העיר ריבטיטש ולאדמו”רות ונתן לו לנהוג באדמו”רות ולהמשיך את שושלת בלאזוב.

לפיכך היגר לעיר איסטריק בה התמנה לרבנות והחל לנהוג כאדמו”ר חסידי ללא חסידות.

בעת מלחמת העולם השנייה ניטבחו ע”י הנאצים אשתו וילדיו הי”ד אולם רבינו הפגין ביטחון מלא בבורא וחיזק את היהודים עמם שהה במחנה ויניב (ליד למברג) ובמחנה ברגן-בלזן.
זמן קצר לאחר סיום המלחמה התגורר באנטוורפן (בירת בלגיה) אולם לאור הפצרות חסידיו היגר לארה”ב.
בתחילה בוויליאמסבורג ואחר כך עבר לגור בבורו-פארק שם הקים את בית המדרש של חסידי בלאזו’ב ונטל על עצמו להחיות את החסידות מחדש לאחר שנכחדה בשואה ולמעשה התמנה לאדמו”ר השלישי של חסידות בלאזוב-ארה”ב.
ברבות הימים הוכר כאחד מגדולי האדמו”רים בדורו. נמנה עם חברי מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל. הגה בתורה בשקידה עצומה, בקדושה ובטהרה, קיבל כל אדם בסבר פנים יפות ומאירות וזכה להערצה מכלל ישראל על זרמיו השונים.
ניחן בטוהר מידות ואצילות נפש.
ביקר פעמים אחדות בארץ ישראל והמונים הגיעו להתברך מפיו.
נפטר ב-א’ מרחשוון ה’תש”ן. חי כ-100 שנים.

ציונו בהר-הזיתים בירושלים. את מקומו באדמו”רות ממלא בנו החורג צבי יהודה שפירא (לפני כן קושיצקי) שמכהן גם כן כנשיא כולל גליציה.
סבא: אדמו”ר הזקן מבלאזוב ר’ צבי אלימלך בעל “צבי לצדיק” (מצד אביו- ייסד את חסידות בלאז’וב והיה לאדמו”ר הראשון בשושלת). אביו: אדמו”ר רבי יהושע (בעל “קרן יהושע”, רב העיר ריבוטוטש והיה לאדמו”ר השני לשושלת חסידות בלאז’וב). אמו: מרת ציפורה דוכנר (בתו של ר’ יעקב דוכנר מדלוטין).

נשותיו: מרת פרל אונגר הי”ד (זיווג ראשון- בתו של ר’ שלום דוד אונגר מזשובנו, נרצחה בשואה), מרת ברוניע מלכיור קושיצקי (זיווג שני- בתו של ר’ משה מנחם מלכיור)

כאשר רבינו הגיע לארצות הברית, הדבר הראשון שביקש הוא לעשות היה להקים בית-מדרש.
לצורך הקמת והחזקת בית-המדרש ערך הרבי ‘דינר’ כאשר נהוג ומקובל באמריקה לערוך מפעם לפעם מסיבת מלווה מלכא לצורך החזקת המוסדות, ובמהלך המסיבה נערך ‘דינר’ גדול, בו תורמים כל הנגידים סכומי עתק לצדקה.
היה זה ה’דינר’ הראשון שנערך באמריקה לטובת מוסדות בלוז’וב – אך גם האחרון! הסיבה שהיה אותו ‘דינר’ המגבית הפומבית האחרונה שערך הרבי, נעוצה במקרה קטן ופשוט, שקרה מספר ימים ספורים לאחר אירוע הדינר, שנחל הצלחה אדירה, והכניס הון רב לטובת בניין בית- המדרש.
כשיצא הרבי בימים שלאחר הדינר לדרכו ברחובה של עיר, הגיע למעבר חצייה כאשר הרמזור הראה כי כעת עליו להמתין ולא לעבור את הכביש.
והנה בעודו עומד וממתין על שפת המדרכה, רואה הוא למולו בעבר השני של הכביש יהודי מקומי ממכריו ואוהדיו, שאף הוא המתין כמוהו על הרמזור שיתחלף כדי לחצות את הכביש מנגד. אולם תיכף כשראה אותו יהודי את הרבי מרחוק, נעמד מהסס מעט, הוא החוויר והראה סימני בושה וחוסר נעימות, והמתין עד שיחצה הרבי את הכביש. בהגיע הרבי הקדוש סמוך אצלו, ניגש מיד בפיק ברכיים והתנצל מאוד על שלא היה ביכולתו להגיע אל הדינר הגדול…
“אכניס את הצ’ק מאוחר יותר!” הבטיח האיש, והרבי הודה לו מקרב לב ובהארת פנים כדרכו בקודש. כשחזר הרבי לביתו היה נסער ביותר, ואמר: “כל העסק הזה לא בשבילי! אם כתוצאה מן הדינר חשים אנשים אי נעימות לעבור על ידי ברחוב, אינני צריך את כל זה! איני מסוגל להפריע לאנשים לחצות את הכביש ברגיעות ובנעימות!”.
ואכן את פקודתו שמרה רוחו, הוא לא ערך יותר מעולם שום דינר, ומלבד בית מדרשו שהחזיק שם לא הקים שום ישיבה או תלמוד תורה וכיוצא בכך, ועמד על כך בתוקף שלא להקים שום ‘מוסדות’ שתיפול החזקתם על אנשים אחרים. כשנשאל פעם על ידי אמריקאי מקומי: “אם אין לכם שום ‘מוסדות’ על מה אתם נקראים רבי?” – ענה הצדיק על אתר: בשביל לעזור לאנשים, ולא בשביל להקשות עליהם.
בהגיעו פעם להשתתף בשמחת ‘ברית מילה’ שהוזמן אליה, שמח לפגוש שם את רעהו האדמו”ר מרדכי שלמה פרידמן מבויאן זצוק”ל, שהוזמן אף הוא להשתתף באותה שמחה. בעל הברית שראה לפניו את שני הצדיקים מגדולי הדור, לא ידע להשית עצות בנפשו, למי יכבד בסנדקאות?
הוא ניגש אפוא בדחילו ורחימו אל שני הצדיקים שישבו יחדיו ושוחחו באהבה ורעות כדרכם של צדיקים, ואמר שהיות ושניהם חשובים מאוד לפניו, אין הוא יודע להכריע למי לתת הסנדקאות, ולכן יחליטו הצדיקים בעצמם מי ביניהם יהיה הסנדק.

הצדיקים הסתודדו ביניהם דקות אחדות, כשכל אחד מהם מתעקש לכבד את רעהו, כל אחד טען שחברו חשוב יותר ממנו ולו יאה כיבוד זה! –

לפתע קם הרבי מבלוז’וב ואמר אל הרבי מבויאן, הרי הכל מודים ש’סידור קידושין’ גם הוא כיבוד חשוב… אם כן קחו אתם אפוא את הסנדקאות, ואני אקח את הסידור קידושין!הכל נענו בבת שחוק לשמע דברי קדשו, כי כבר היה זקן ושבע ימים, ואילו הרך הנימול זה עתה נולד.
אך הרבי מבויאן קיבל את דבריו ברצינות, ושימש בסנדקאות באותה ברית. והנה למרבה הפלא האריך הרבי הקדוש מבלוז’וב ימים רבים כנודע, שנפטר בהיותו קרוב לגיל מאה שנים, ובהגיע עת חופתו של אותו הבן היה הבלוז’ובער המסדר קידושין בחופתו, לשמחת לב כל המשפחה שזכרו היטב את דברו בברית המילה.
בהיותו כבר למעלה מגיל שמונים, אמר פעם לאדם שהזמינו לברית מילה, ונבצר ממנו להשתתף בשמחתו: “לא יכולתי להגיע אל הברית, אבוא בלי נדר לבר המצווה!”. ואכן כעבור שלוש עשרה שנים, השתתף בשמחת הבר-מצווה, כפי שהבטיח! הוא חי תמיד עם אמונה פשוטה ותמימה, ולא האמין בטבעיות העולם ובהסתכלות אנושית שאדם זקן הוא קרוב נוטה למות, רק הכל בידי שמים.

By |2018-07-19T18:31:45+03:00יום שלישי,6 פברואר , 2018|Categories: מאמרים|Tags: , , , |0 תגובות
avatar
Photo and Image Files
 
 
 
 
 
 
 
 
Other File Types
 
 
 
 
 
 
 
 
  הירשם  
הודע על

נא בדוק את החיבור שלך לאינטרנט