בתוך המבנה המתומן הנמצא בלב המתחם מזהים הנוצרים בשקע את כף רגלו של ישו לפני עלייתו השמיימה. המתחם התקדש לנוצרים כנראה בעקבות המסורות היהודיות שזו התחנה האחרונה של השכינה בנדודיה מהר הבית מזרחה. כאן שהתה שלש שנים ומחצה ממתינה שישובו ישראל בתשובה ותנצל ירושלים.
“עשר מסעות נסעה השכינה , מכרוב לכרוב ומכרוב למפתן הבית , מן מפתן הבית לכרובים ומן הכרובים לשער הקדמוני , ומשער קדמוני לחצר , מן החצר לגג, מן הגג למזבח, מן המזבח לחומה, מחומה לשער העיר, מן העיר להר הזיתים… . א”ר יונתן שלש שנים ומחצה עשתה השכינה יושבת על הר הזיתים, סבורה שמא יעשו תשובה ולא עשו והייתה בת קול מכרזת ואומרת , שובו בנים שובבים שובו אלי ואשובה אליכם וכיון שלא עשו תשובה אמרה אלך אשובה למקומי עד אשר יאשמו ובקשו פני בצר להם”(איכה רבה פתיחתא כ”ה).
המדרש מתבסס על דברי הנביא יחזקאל “ויעל כבוד ה’ מעל תוך העיר ויעמד על ההר אשר מקדם לעיר” (יחזקאל י”א כ”ג) אותה נקודה גם מזוהה כמקום ה”ראש” שם השתחווה דוד לכוון ירושלים בעזבו את העיר ” … ויהי דוד בא עד הראש אשר ישתחווה שם לאלקים.” (שמואל ב’ טו ל”ב). ובאחרית הימים כפי שמתנבא הנביא זכריה: ” .. ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים אשר על פני ירושלים מקדם ונבקע הר הזיתים מחציו מזרחה ומה גיא גדולה מאד ומש חצי ההר צפונה וחציו נגבה.” (זכריה י”ד א-ד).
מאוחר יותר בתקופה המוסלמית בנקודה זו היה ממוקם “כסא החזנים” אותו הקיפו עולי הרגל בעלותם להר הזיתים.
[/fusion_text]