קבר אגריפס הראשון מלך יהודה, חלק ד’ מלכות אגריפס, מותו וקבורתו

חלק ד’ מלכות אגריפס, מותו וקבורתו

מאת: גבריאל ברקאי

מרקוס יוליוס אגריפס הוא אגריפס הראשון מלך יהודה, נולד בשנת 11/10 לפסה”נ, שנה אחת לאחר מותו של המשנה לקיסר אוגוסטוס, מרקוס ויפסניוס אגריפה, ונקרא על שמו. אגריפס היה בנם של אריסטובולוס בן מרים החשמונאית והורדוס, ושל אשתו ברניקי. הוא עלה למלוכה בשנת 34 לסה”נ ושלט על הטטררכיות, שטחי מלכותם של פיליפוס ואנטיפס, בניו של הורדוס. כשבע שנים לאחר מכן, בשנת 41 לסה”נ, לאחר רצח הקיסר קליגולה הוא הומלך גם על יהודה, ובזה השלים את שלטונו על כל ארץ ישראל, ושלט בשטח ממלכתו של סבו הורדוס. אגריפס מת בספטמבר 43 לסה”נ )שוורץ 1987 :214-218 )או בראשית שנת 44 .לפי יוסף בן מתתיהו אגריפס מת לאחר שבע שנות מלכות. לפי המניין במטבעות שטבע אגריפס הוא הגיע לשנת מלכותו השמינית )משורר 1997 :92-93 .)הוא היה בן 54 במותו. יוסף בן מתתיהו מספר על מותו הפתאומי של אגריפס במילים הבאות:

וכבר מלאה שנת שלוש למלך אגריפס על כל ארץ יהודה. והוא בא לעיר קיסריה…והמון אנשים שהגיעו לגדולה התכנסו בה. ביום השני של המחזות לבש אגריפס בגד עשוי כולו כסף מעשה אורג נפלא ובא לתיאטרון בתחילת היום…מיד קראו החנפים…קריאות…וכינוהו בשם אל…אך כשנזדקף כעבור זמן קצר ראה את האוח יושב על איזה חבל מעל לראשו. מיד הבין שזה מלאך מבשר רעות…והוא חש כאב בלבו. מיד ניעור בו גם מיחוש במעיים שהתחיל בחזקה…הוא הובא איפוא בחיפזון אל הארמון, ונפוצה השמועה בקרב כל האנשים שאגריפס עתיד למות בוודאי כעבור זמן קצר…חמישה ימים רצופים התייסר בכאב מעיים והוציא את נשמתו בשנת החמישים וארבע להיוולדו ובשנה השביעית למלכותו (קדמוניות יט, 343-350).

תאור דומה של מותו של אגריפס מצוי גם בברית החדשה (שם הוא מכונה הורדוס): “… ויכהו מלאך ה’ פתאום עקב אשר לא נתן כבוד לאלהים ויאכלוהו תולעים וימת” (מעשי השליחים יב, 23 תרגום דליץ’). שני המקורות המספרים על מותו של אגריפס שאבו כנראה מאותו מקור.

מותו של אגריפס נגרם, לפי תיאורים אלה, כנראה בשל מחלה, אך אין להוציא מכלל אפשרות גם הרעלה מכוונת. יוסף בן מתתיהו אינו מספר דבר על קבורתו או על מקום קברו של אגריפס.

תולדותיו של אגריפס סוכמו בביוגרפיה מפורטת פרי עטו של דניאל שוורץ (1987), ובה נידונו ההיבטים השונים של תקופת שלטונו והרקע ההיסטורי המלא. הקיסר טיבריוס ראה באגריפס יורש ראוי לדמותו של סבו, הורדוס; ונראה שהוא עצמו ראה את עצמו כממשיך דרכו של הורדוס. במינוי הכוהנים הגדולים בירושלים, ומינוי שר הצבא (סילאס), נראה שאגריפס נטה להמשיך דגמי שלטון וסדרי ממשל שהיו נהוגים בימי סבו (שוורץ 1987 :81). בדיקת תולדות חייו של אגריפס מגלה מגמות נוגדות של חיקוי הורדוס מחד, ושל התרחקות מדמותו מאידך.

מיד עם התמלכותו החל אגריפס במפעלי בנייה מלכותיים, בדומה לסבו. מפעלי הבנייה היו בערים שונות בממלכתו. בין השאר בנה מרחצאות, תיאטרון ואמפיתיאטרון בבירוטוס (ביירות) (קדמוניות יט, 335).

באחרית ימיו ראה עצמו אגריפס בעיקר כמלך יהודה ובירתה ירושלים. ייחוסו הכוהני של אגריפס כנכד לבית חשמונאי מצד סבתו, נתן לו יתרונות רבים בקרב נתיניו היהודיים. ירושלים ומקדשה היו חשובים בעיניו והם תפסו מקום מרכזי בהווייתו. עם שובו מרומא, לאחר מאסרו שם, הוא תרם למקדש בירושלים, שרשרת זהב אותה קיבל מן הקיסר קליגולה, לזכר מאסרו (שוורץ 1987 :79-80). הוא השתתף באופן מופגן בעבודת המקדש. הוא קרא את פרשת המלך מן התורה כשהוא עומד על רגליו, העלה קורבנות ואף קיים את מצוות הבאת הביכורים. כללית נראה שאגריפס החשיב מאד את תפקידו כמפקח על המקדש.

בתולדות ירושלים ידוע אגריפס בעיקר בזכות המפעל השאפתני של הרחבת גבולות העיר צפונה עם בנייתה של החומה השלישית (אבי יונה 1968 :98-122), שאותה לא זכה להשלים (מלחמת היהודים ב, 48-49 ;ב 147-160).

לאור חפירותיו של אהוד נצר בהרודיון, מסתבר כי הורדוס היה עסוק ביותר בשנותיו האחרונות בתכנון ובבנייה של אחוזת הקבר שהכין לעצמו. ניתן בהתאם להניח, שגם נכדו אגריפס החל מיד עם קבלת השלטון על יהודה בהכנת קברו, והוא עסק בנושא זה עד למותו. לפיכך, עבודות ההכנה של אחוזת הקבר של אגריפס נמשכו בשנים 41-43/44 לסה”נ. למרות שאגריפס מת בקיסריה אין להניח שקברו היה במקום אחר מלבד ירושלים. ניתן כמו כן להניח שאגריפס ירצה להיטמן בקרבת המקדש שתפס כאמור, מקום חשוב ביותר בתודעתו.

יד אבשלום – קבר אגריפס

המצבה הידועה בשם יד אבשלום אינה נושאת עליה כל כתובת מזמן חציבתה בימי הבית השני. זהו קבר מפואר ביותר אך אנונימי. עד היום לא הוצע במחקר כל זיהוי לשמו של הנקבר במקום, בעליה של המצבה.

רק אדם רם מעלה, מיוחס ביותר ובעל אמצעים, היה יכול להיקבר במונומנט מפואר וחריג שכזה. ראינו לעיל שגילוי קברו של הורדוס בהרודיון, נתן בידינו דגם של מבנה קבורה מלכותי של התקופה הרומית הקדומה. הדמיון הרב בין קבר הורדוס לבין יד אבשלום מחד, והעדר מצבות קברים דומות נוספות מאידך, ואף הדמיון והקשרים לקברים מלכותיים אחרים בירושלים ובפטרה, מחייבים להניח שגם יד אבשלום היא מבנה קבורה מלכותי. מכאן נחוץ עוד צעד קטן בלבד על מנת להציע כי מצבה זו היא קברו של אגריפס הראשון מלך יהודה. אם אכן יד אבשלום היא קבר מלכותי, שעוצב בדומה לקברו של הורדוס, אגריפס יהיה המועמד היחיד. מיקומה ואופיה הכללי של יד אבשלום וכן איכות עיבודה ועיצוב הפרטים הארכיטקטוניים וכן התאריך מתאימים היטב לזיהויה עם קברו של אגריפס.

לפנינו קבר ייחודי, שנראה לפי מקבילותיו כקבר מלכותי, ומאידך ידוע לנו על מלך אחד בלבד מיהודה מאותה עת, שקברו אינו ידוע. לפיכך לדעתי אין מנוס מן הזיהוי של יד אבשלום כקברו של המלך אגריפס.

העדר כל כתובת ביד אבשלום, המחסור במקורות היסטוריים המספרים על קבורת אגריפס והעדר כל מסורת על קברו במקורות חז”ל מקשים על הזיהוי. מאידך יש לזכור כי גם זיהוי קברו של הורדוס, המוסכם כיום על רובם המכריע של החוקרים, מבוסס על עדויות נסיבתיות בלבד.

מן הראוי לפרט כאן כמה מן המאפיינים הארכיטקטוניים של יד אבשלום המסייעים לדעתנו לזיהויה עם קברו של אגריפס.

מלבד הדמיון הכללי בין המאוזוליאון של הורדוס לבין יד אבשלום, יש לציין שהקבורה בשני המונומנטים היתה בחדר פנימי המצוי גבוה במעלה המצבה. הגישה אל חדרי הקבורה בשני המונומנטים היתה נסתרת ונעשתה באמצעות פיגומים שפורקו לאחר הקבורה. לאור המקמרים שבחדר הקבורה של יד אבשלום, ניתן להציע שהיו מקמרים דומים גם בחדר העגול שבקבר הורדוס. השימוש במקמרים )ארקוסולים( החל כנראה במאה הראשונה לפסה”נ (אביגד תשל”ב: 190).

בקבר הורדוס נעשתה הקבורה, כראוי למעמד הנקברים, בשלושה סרקופאגים של אבן וכך היה הדבר כנראה גם ביד אבשלום, אלא שהארונות הוצאו מן המקום כבר בימי קדם. בשני המקרים, אני מניח שהקבר נועד למלך עצמו ולנשותיו. ביד אבשלום יש שני מקמרים שבהם הונחו שני ארונות, שנועדו כנראה לקבורתם של אגריפס ואשתו קיפרוס.

בני משפחתו האחרים של הורדוס נקברו ככל הנראה בקבר מפואר שנבנה בטכניקת האופוס רטיקולאטום, שהיה מצפון לחומות ירושלים (מלחמת היהודים ה, 108 ,507 ;נצר ובן-אריה 1983). בני משפחתו האחרים של אגריפס נקברו ככל הנראה במערה הנאה הצמודה ליד אבשלום הידועה בשם “מערת יהושפט”, שכאמור מהווה יחידה תכנונית אחת עם מצבת הקבורה המלכותית.

אורכם של המקמרים בחדר הקבורה הפנימי ביד אבשלום הוא 25.2 מ’. אורך זה מתאים היטב להצבתם של סרקופאגים מלכותיים מסוג אלה שנמצאו בהרודיון, בקברי המלכים ובכמה קברים נוספים בירושלים. אורכו של הסרקופאג מאבן אדמדמה המיוחס להורדוס הוא 98.1 מ’.

המאוזוליאון של הורדוס, כיאה למעמדו, היה גדול ומפואר יותר מזה של נכדו. מידותיו של המסד בקבר הורדוס הן 10 10 x מ’, בעוד ביד אבשלום מידות המסד הן 50.7 80.7 x מ’. גובהה הכללי של מצבת קברו של הורדוס היה גדול מזה של יד אבשלום, כ- 25 מ’ לעומת כ- 20 מ’.

בראש עיטור הפרח שעל הגג של יד אבשלום קיימת כאמור תושבת לפריט נוסף שהוסר ואיננו. אופיו המדוייק של הגוף שהיה בראש המצבה אינו ידוע, אך לאור המקבילות נוכל להעלות כמה השערות על מהותו. פרח דומה לזה שמכתיר את ראש הגג ביד אבשלום נתגלה בקבר שכונה “קבר בית הורדוס”, ליד מלון המלך דוד, ממערב לעיר (שיק 1892 :115-120). כבר נחמן אביגד העלה בזמנו את האפשרות שמעל לפרח שבראש יד אבשלום היתה ממוקמת אורנה (אביגד 1954 :117). לאור דמותו המשוחזרת של קבר הורדוס, שבראשו שיחזרו החופרים כותרת קורינתית ואורנה (נצר ואח’ 2013 :246 ;צ’אצ’י 2013 :255). ניתן לשחזר באופן דומה גם את ראש המצבה של יד אבשלום. גם בקבר הח’זנה שבפטרה מעוצב בראש הגג החרוטי הקעור עיטור של כותרת קורינתית ומעליה אורנה. לסידור זה ידועות מקבילות נוספות (אביגד 1954 :113 ,116). אם אכן היתה כותרת קורינתית בראש המצבה של יד אבשלום, הרי לפנינו השלמה של קיום שלושת המערכים היווניים הקלאסיים, הדורי, היוני והקורינתי. אם אכן בראש יד אבשלום היתה כותרת קורינתית או אורנה, או שניהם גם יחד, זה מוסיף פאר נוסף למצבה ואף מגביה אותה.

נחמן אביגד שיער בזמנו שהתכנית המקורית של יד אבשלום נשתנתה וכללה מלכתחילה קומת תולוס עגולה עם עמודים, שלבסוף לא בוצעה (אביגד 1954 :188). קומת העמודים שאת תכנונה שיער אביגד, נתגלתה בקברו של הורדוס. התכנית המקורית ששיחזר אביגד מראה דמיון כמעט מושלם לקברו של הורדוס בהרודיון. נראה שבעניין הויתור על התולוס ביד אבשלום “גברה השפעת הנקודה היהודית על השפעת ההלניזם” (אביגד, 1954 :127). העדרה של קומת העמודים ביד אבשלום, וההמנעות מעיצובה בדומה לאבות טיפוס הלניסטיים, תואמים היטב את אופיו “היהודי” של אגריפס, דבר הבא לביטוי בזכרונות החיוביים שהוא הותיר בכתב חז”ל. אורית פלג ציינה בדיון על העיטור האדריכלי בקבר הורדוס כי “מצבת יד אבשלום מבטאת התאמה גדולה יותר של הדגם לרוח ולמסורת האדריכלות המקומית” (פלג 2013 :263), דבר התואם היטב את תולדותיו ודמותו של אגריפס.

יד אבשלום אינה מצבה בודדת, היא מהווה חלק ממקבץ המונומנטים של נחל קדרון. מאלה, הקרוב ביותר ליד אבשלום הוא קבר הכוהנים מבני חֵזיר, שעל חזיתו חקוקה כתובת עברית המספרת על זהות הנקברים. מן הראוי להעלות כאן אפשרות של קיום קשר משפחתי בין בעליהם של הקברים הללו, הסמוכים זה לזה והחצובים מאותו מצוק סלע. אם יד אבשלום היא קברו של אגריפס שהיה ממוצא כוהני, יש לבדוק מחדש את האפשרות שבקבר הכוהנים מבני חֵזיר נקברה משפחת כוהנים גדולים שהיו קרובי משפחה של המלך. בכתובת שנשתמרה במקום נזכרים שמותיהם של שלושה אחים, אלעזר, יועזר ושמעון, שהם גם שמותיהם של כוהנים גדולים הידועים בימי הורדוס. זיהוי זה הוצע לראשונה במאה ה-19 על-ידי הצרפתי מלכיור דה-ווגה והלך בעקבותיו גם שמואל קליין (1920 :15). נחמן אביגד הסתייג מזיהוי זה בטענה שאין בידינו הוכחה שמשפחת הכוהנים מבית ביתוס, שעליה נמנו הכוהנים הגדולים בימי הורדוס נמנתה עם משמר הכוהנים מבני חֵזיר (אביגד 1954 :61).יוסף בן מתתיהו מספר: “אגריפס העביר את תיאופילוס בן חנן מן הכהונה הגדולה, ומסר את משרתו לשמעון בן ביתוס שכינוי הלוואי שלו היה קנתרס. לשמעון היו שני אחים ואב, ביתוס, אשר בתו נישאה להורדוס…” (קדמוניות יט, 297-298). מבלי שניכנס כאן לשושלת היוחסין הסבוכה של הכוהנים הגדולים בימי בית הורדוס, מן הראוי לשקול מחדש את האפשרות, שאם יד אבשלום היא קברו של אגריפס, הרי הקבר הסמוך עשוי להיות של בני משפחתו, שהיו כוהנים גדולים. ראוי לציין שאופייה המונומנטאלי של מערכת קברי הכוהנים מבני חזיר ומצבת “קבר זכריה” הסמוכה, נראה ראוי בהחלט לקבורתם של כוהנים גדולים. תאריכה של הכתובת של קברי בני חֵזיר תואם היטב את ימיו של הורדוס וימיהם של הכוהנים הגדולים שאותם מינה.

סיכום

במאמר זה הצענו שהמצבה הידועה של יד אבשלום אינה אלא קברו של אגריפס הראשון מלך יהודה. ההצעה מבוססת על מגוון שיקולים ועדויות נסיבתיות ארכיאולוגיות-היסטוריות, ועל המקבילות, ובראשן על קבר הורדוס שנתגלה בהרודיון. ההצעה שנימוקיה הובאו לעיל, נשארת בגדר הצעה, ואין בידינו הוכחה של ממש, אך העדויות הנסיבתיות איתנות למדי. בעצם הצעת הזיהוי, כמדומני, שנסכתי מעט אור על סוגיית מקום קברו של אגריפס, שעד עתה המחקר לא עסק בה כלל.

5 1 vote
דירוג מאמרים
הירשם
הודע על
guest
0 Comments
Inline Feedbacks
View all comments

שתפו:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print

תוכן עניינים

חפש קבר

נא בדוק את החיבור שלך לאינטרנט