אבן מגולפת

פיסת אבן קטנה זו, שניתן לאחוז אותה בכף היד, הייתה פעם חלק ממבנה גדול ומרשים.
בתקופה זו, אדריכלי, בנאי וסתתי ארץ ישראל הושפעו רבות מסגנונות הבנייה והעיטור שבאו ממערב – מיוון ומרומא. ברחבי הארץ ובשכנותיה ניתן עד היום לראות מגוון של אתרים המעוטרים  לפי מיטב המסורת ההלניסטית- רומית, עם נגיעות קלות של סגנון מקומי.
וכך היה גם במפעל הבנייה הגדול ביותר שנעשה בימים ההם – מפעל בנייה כה גדול, שהעסיק למעלה מ18,000 פועלים.
לאחר שיפוציו של הורדוס, היה מתחם הר הבית והמקדש לאחד ממכלולי המבנים המרשימים ביותר שעמדו בעולם העתיק – כמאמר חז"ל "מי שלא ראה בניין הורדוס לא ראה בניין מפואר מימיו".אבן מגולף בסגנון הרודיאני
אינספור קולמוסים נשתברו על ניתוחם של הטקסטים העתיקים – כתבי חז"ל, המגילות הגנוזות, ספריהם של יוסף בן מתתיהו ושל אריסטאס בניסיון להבין ולשחזר את מראהו של המקדש, אולם כל המקורות הכתובים נותנים רק תיאורים כלליים – מי יותר ומי פחות.
כך לדוגמא, אפשר להבין שהשערים והאכסדראות היו מפוארים במיוחד ומעוטרים בעיטורים שונים – אבל איך בדיוק נראו העיטורים האלה, זה דבר שאין בכוחם של המקורות ההיסטוריים לספר וכאן נכנסת לתמונה הארכיאולוגיה.כל המבקר בכותל הדרומי של הר הבית רואה בבירור את רישומם של השערים האטומים שבכותל – הידועים בשמות "שערי חולדה" או השער הכפול והשער המשולש. מעברו השני של הקיר, עמוק מתחת למסגד אל-אקצא, באזור שבו היום לא מתאפשרת הגישה למי שאינו נמנה על דת האסלאם ניתן היה לבקר בצד השני של השערים הללו, ולראות את המעבר המוביל למעלה, אל רצפת מתחם הר –הבית. מי שהיה מרים את ראשו כלפי מעלה היה יכול להתרשם מהעיטורים המקוריים, מימות הורדוס (כיום לצערנו אם מישהו  יצליח להסתנן לשם, הוא יראה רק את הסיד הלבן המכסה את העיטורים).
חלקי ושברי עיטורים רבים נוספים התגלו בחפירות שנערכו למרגלת הכותל הדרומי – עיטורים אלו כנראה השתייכו לסטיו המלכותי ונפלו מהר הבית במהלך החורבן, או שהתגלגלו מטה בשנים שלאחר מכן.
עתה, נוסף לכל אלו השבר שלנו. שבר זה שגודלו 10×6.5 ס"מ, עשוי מאבן גיר קשה מהסוג הנקרא 'מיזי יהודי' ועליו עיטור צמחי – ניתן להבחין בבירור בשלושה עלים ובשבריהם של חלקי צמח נוספים. סוג האבן ורמת העיטור הם ברמה כה גבוהה, עד שניתן לשער בזהירות שמא האבן הזו לא באה מאיזשהו מבנה משני בהר הבית – אלא אולי אפילו מהמקדש עצמו.

תגובות